מצח אהרן חלק א צז

תחבולות רבות, רק יעמוד בעצמו מול יצרו ויעמיד עצמו במקום סכנה להגדיל בזה כחו לעבודתו ית', לא יכין סייג ולא גדר, ואם קרב יקרב אל העון יסור ממנו בכח גדול ויכבוש יצרו בגבורה יתירה, ולא נדבר בזה אודות הרשעים אשר כונתם לפרוץ גדר להנאתם רק על האנשים הנעלים אשר ירצו ללחום בגבורה עם היצה"ר וירצו לחתות אש בחיקם ורגלם לא תכוינה, ע"ד שאחז"ל או י"ז) ניזיל אפתחא דבי זונות ונכפייה יצרן ונקבל אגרא, וכיון דכבישת היצר באופן כזה טוב יותר מדרך השני, א"כ מאיזה טעם אסרו חז"ל לפרוץ שום גדר, ואף אי נימא דמשו"ה גדרו כל הדינים בגדרים מחמת שהדרך להקריב עצמו אל העבירה ממש מסוכן הוא מאוד, משום דאז אפשר שלא יוכל להתגבר על יצרו, גם אי נימא כן קשה, דהא כיון דמחשבתו וכוונתו לטובה היתה שלא פרץ הגדר להנאת עצמו, רק להראות כחו בעבודת ה', א"כ אף אם יקרה לפעמים שינוצח במלחמתו ויפול שדוד תחת יד יצרו ג"כ לא יחשב זאת לו לעון וחטאת כיון דמחשבתו לטובה היתה, והגבור אף אם יפול שדוד בכ"ז גבור הוא וראוי לדורון, זוהי השאלה אשר ישאלון רבים עליה לפרוץ גדרי וחומות תוה"ק

ובכדי לסתור טענתם זו נקדים מה שכתבתי על פי' המשנה (אבות פ"ג) כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעה"כ כאילו מתחייב בנפשו שנאמר השמר לך ושמור נפשך פן תשכח גו', דהנה ידוע לכל מה שהאריכו המפרשים בענין מחלוקת הראשונים באופן שכר ועונש השמימי, דהנה שני סוגי שכר ועונש נמצא בעולם, א) שכועו"נ "הרצוניי" כגון אם אחד יחטא נגד חקי המלוכה יקבל עונש ע"ז כ"א לפי מדרגת חטאו, ולהיפך אם אחד יעשה דברים טובים ומועילים למדינה, או יראה כח גבורתו במלחמה, יש שכר לפעולתו מאת המלך, ב) שכועו"נ "הטבעי" כגון אם יאכל דברים המזיקים לקיבה, עונשו הוא שיחלה במחלת הקיבה, ובאם יאכל סם המות עונשו שישרפו מעיו וימות במיתה משונה ל"ע, ולהיפך אם יאכל דברים מבריאים ויקח סמים מועילים, השכר הוא שירפא ממחלתו וגופו יתחזק עי"ז, וההבדל בין שני סוגי שכועו"נ הללו מבואר לכל, דשכועו"נ המלכותי אין גוף עשיית העבירה, עבירה בעצם שיזיק לו מעצמו, רק העונש יגיע לו מאת רצון השופט על שעובר על חקי המלוכה, וכן השכר יקבל בעד קבלת עול המלך, אבל אין השכר שייך לגוף המצוה ולא העונש להחטא, רק ברצון השופט הוא תלוי, משא"כ בשכועו"נ הרפואי מונח זאת בטבע הדבר שזה יזיק וזה יועיל ורצון הרופא לא יעלה ולא יוריד, דהרופא אינו כ"א בגדר יועץ, ואמנם בשכועו"נ העליון יש בזה מחלוקת קדומה אם דומה הוא לעונש מלכותי, אם לרפואיי, כי הרמב"ם ז"ל הביא מדרש האומר, וכי מה איכפת להקב"ה אם שוחט מן הצוואר כו' אלא כל המצות לא ניתנו אלא בכדי לצרף בהם את ישראל אם יקבלו עולו עליהם אם לאו, ולכן ס"ל שדומה הוא למלכותי, ואין גוף עשיית העבירה עבירה בעצם שתפגום בקדושה, אלא נענש עבור שעובר על מאמר המלך ולא קבל עולו, וכן שכר המצוה הוא על קבלת העול, אבל אין השכר שייך לגוף המצוה, ולא העונש שייך להעבירה, אמנם הרמב"ן ז"ל וכל הבאים אחריו האריכו לחלוק על הרמב"ם וס"ל כי העבודה צורך גבוה, וכי גוף העונש קשור בגוף העבירה וגוף השכר קשור בגוף המצוה, כמאמר התנא, שכר מצוה מי משלם מצוה, והביאו עוד ראיה לדבריהם מן המדרש (פ' ראה) וז"ל משעה שאמר הקב"ה את הברכות בהר גרזים וקללות בהר עיבל שוב אין הקב"ה עושה כלום אלא הרעות עושות שלהן והטובות עושות שלהן כמ"ש מפי עליון לא תצא הרעות, ואף כי מי אנכי להכניס ראשי בין הרים גדולים. מ"מ תורה היא ורשות נתונה, ונ"ל להביא ראיה לשטת הרמב"ן, מהא דקיי"ל שכל השוגגים צריכין כפרה וכל הקרבנות כולם לא באו כ"א לכפר על השגגות וכמ"ש רז"ל השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, ואם נימא שהעבירה בעצם פוגם והיא כמו סם המות לנפש ניחא מה ששוגג