מצח אהרן חלק א צג

על המצות, כי ינוכה זה תחת זה, רק על המותרות ישלם, הן שכר, הן עונש, א"כ למותר הוא לכתוב בספר הזכרון כל המצות וכל העבירות שעשה באותו יום, אחרי שביוה"ד לא יקבל עונש על כל העבירות ולא שכר על כל המצות, רק המותרות שבכל יום היה צריך להכתב, כגון אם בזה היום עונות מרובות מזכיות לא היה צורך להכתב רק סכום העבירות היתירות, שעליהם יגיע העונש ומצות אין מאומה בזה היום, באשר נוכו מחשבון העבירות, ובאם מצות מרובות, ג"כ אין צורך להכתב כ"א המצות היתירות הראוי לקבל שכר עליהם, ובאשר אנו מאמינים כי בספר הזכרון יכתב כל מעשי בני אדם חשבון כל העבירות גם כל המצות ומאומה לא נפקד מהם א"כ מוכח מזה שאין מנכין זה בזה, כ"א על כל העבירה בפ"ע יקבל העונש, ואח"כ יקבל כל השכר בשלימות וזה מ"ש התנא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דאם תחשוב מי יראני או מי ישמע מה שאדבר, ע"ז אומר, עין רואה ואזן שומעת ואמנם המוסר הזה לא יספיק לאדם אשר מצותיו מרובות, כי זה יוכל להורות היתר ולומר שבודאי עין רואה ואזן שומעת, מ"מ לי אין חשש אף לחטוא באשר מצוותי מרובות, וא"כ לא אקבל עונש על העון רק ינוכה משכר מצוותי, ע"ז אמר שלא כן הוא, דעל כל עבירה מחויב האדם לסבול עונשו הקשה, והראיה "וכל מעשיך בספר נכתבים ולדבריך שינוכו זה בזה, א"כ לאיזה צורך יכתבו כולם ז בע"כ שאין האמת כן ומקודם מוכרח לסבול העונש, ושכר מצותיו ישולם לו אח"כ ג"כ בשלימות

ואמנם אחרי שבארנו נו כי המצות לא יועילו להציל מעונש העונות, א"כ הדרא הקושיא שהקשינו בתחלת דרושנו דמאיזה טעם יכתבו בספר החיים אותן האנשים שיש להן רוב זכיות, דממ"נ אם במיעוט עונותיהם, לא נמצא עונות הראויות לעונש מיתה, בלא"ה לא יענשו למיתה, ואם במיעוט עונותיהם נמצאו עונות חמורות המחייבות מיתה, א"כ מאיזה טעם יועילו רוב זכיותם, ונתרץ עפ"י משל, לאדון שהיה לו פאבריק גדול מאוד אשר כמה אלפים פועלים מצאו בו עבודה, והפקיד האדון כמה פקידים גבוה על גבוה להשגיח על מלאכת הפועלים שיעשו הכל באמונה ובשעות הקבועות, וכל מלאכת הפועלים הן לטוב הן להיפך, היה נכתב בכל יום בספר הזכרון ופעם אחת בשנה היה בא האדון בעצמו לבקר את ספרי החשבונות, וגם ספרי הזכרון מאמונת הפועלים ועבודתם, פעם אחת כאשר בא האדון בעצמו לבקר את ספר הזכרון מצא את מצב הפועלים חלוקים לשלש כתות, כת אחת, כל השנה עשו מלאכתם באמונה ובחריצות גם בעניני הנהגתם לא נמצא בהם שום עון ומגרעת בשלום ובמישור הלכו עם כל אדם, ולאות רצון מהם צוה האדון להוסיף על שכרם הקצוב, וגם העניק מתנות לכ"א כפי פעולתו הטובה, כת שניה מהופכים מקצה לקצה, כי מלבד שעשו מלאכתם ברמיה, וכמה ימים בטלו לגמרי מעבודתם עוד המה מתנהגים שלא כשורה, מריבים זה את זה, גוזלים וחומסים מאת רעיהם הוללים ומשתכרים תמיד, והאדון נוכח לדעת כי מושחתים המה באופן כזה אשר לא יצליחו עוד למאומה בפאבריק, ולכן צוה למחקם לגמרי ממספר הפועלים וכלה גרש יגורש מן הפאבריק שלו, כת שלישית, מצא אותם לאומנים גדולים ומביני מדע לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף, ובזמן שהמה עושים המלאכה אז מעשי ידיהם להתפאר, רק מקולקלים המה בעניני הנהגתם ישתו וישכרו, ומריבים זה את זה, ומחמת זה יבואו לפעמים לבטול מלאכה ובכת הזה חשב האדון מחשבות איך יתנהג עמהם, כי לגרש אותם לגמרי מן הפאבריק א"א מחמת שנחוצים המה עוד לפאבריק כי תקונם יתר על קלקולם ולפוטרם בלא כלום ג"כ א"א כי אז עוד יוסיפו באולתם, מה עשה האדון צוה לענשם וליסרם בעונשים קשים, לזה צוה לגרוע מכסף חקו הניתן לו, ולחוטא היותר גדול צוה לשומו בבית הסהר על איזה זמן, או ליסרו במכות שבט כ"א לפי מדרגת פשעו וכדי רשעתו, כת הפועלים אלו כאשר שמעו את הנגזר עליהם, התחילו לבכות ולהתחנן מאת האדון שיוחלף פסק