מצח אהרן חלק א צב

היכי לא תחוס על צער גדול כזה, אשר לפעמים נוגע עד נפשה ממש, ובאשר בכ"ז אסרה התורה יפ"ת, מסתמא אין מצות טעינה בתורה, להכי סמך הכ' פרשת טעינה לזה, לומר שמצוה מה"ת לחוס על צער חבירו, ומה שיקשה לך דא"כ דהשבת אבידה וטעינה מצות דאורייתא הן, מדוע החמירה כ"כ באיסור יפ"ת? כי אף אם אמנם חטאתי בזה בעון הרהור עריות, יצא הפסד עבירה זאת בשכר שתי מצות שקיימתי עי"ז שגיירתי אותה, משו"ה מסיים הכ', כי תועבת ה' כל עושי אלה, פי' שלדעתך כי אין מהראוי לענשך עבור האיסור, באשר רוב מצות יש בזה, והמצות יגינו עליך, א"כ בהכרח לדעתך כי הנשמה לא היתה טהורה בתחלה, רק העונש הוא עבור פריקת העול ע"כ דע לך כי תועבה היא לפני ה', לחשוב כן דהנשמה אינה טהורה, מפני שהיא חלק ממנו ית', ואמנם האמת הוא כי המצות שקיימת בזה ודאי מצות גדולות המה וגם תקבל שכר עבורם, אבל מקודם מוכרח אתה לקבל עונש גדול בעד העון של היפ"ת בכדי להסיר ולכבס הלכלוך שפגמת בנשמתך הטהורה ע"י עון זה, ומה נואלו איפוא אנשים כאלו אשר בשביל לקיים איזה מצוה יעברון לפעמים כמה וכמה עבירות ויורו היתר לנפשם שעושים זאת על טהרת הקודש ושמחמת זה לא יגיע להם שום עונש, ומקרא מלא אה"כ אני ה' שונא גזל בעולה

ואחרי כל זה יבואר הגמ' שהתחלנו, דהנה לדברי הטועים האומרים, אשר עונש העונות ינוכה משכר מצות, א"כ מי הוא זה האיש אשר צריך לפחוד מאימת יוה"ד, רק אותו האיש אשר עונותיו מרובות מזכיותיו, דאצלו אפי' אם ינוכה זה תחת זה, עתיד הוא לעונש באשר עונותיו מרובות, משא"כ האיש אשר יש לו הרבה זכיות אין דאגתו גדולה כ"כ, וכן יוכל איש כזה לפעמים להורות היתר בנפשו ולעבור איזה עבירה, באשר יחשוב שעונש לא יקבל, רק ינוכה לו זה משכר מצותיו, ובקל יוכל להתרצות לזה שיהיו לו שכר פחות מעט, דיותר יפעול על האדם יראת קבלת העונש מיראת מניעת השכר, לזה באו חז"ל להוציא מלבות הטועים ואמרו שמשביעין אותו, "תהי צדיק" פי' תהי צדיק כל ימיך ותמיד תברח מן העבירה, ולא תטעה לחשוב שכעת אשר אתה בגדר "צדיק" ויש לך הרבה זכיות, תוכל להיות גם רשע לפעמים, זאת לא זאת, כי אפי' אחר שתהי' צדיק ג"כ "ואל תהי רשע" לעבור על אחת ממצות ה', כי רוב הזכיות לא יצילוך מעונש העבירה ומוכרח אתה לקבל עונש בעד כל עבירה, והראיה ע"ז "והוי יודע שהקב"ה ומשרתיו טהורים" וא"כ גם "ונשמה שנתן בך טהורה היא", ובאשר הנשמה טהורה מתחלתה א"כ ודאי שהמצות לא יועילו לפטור מעונש, כי מקודם מוכרח אתה לירד לתוך מדורי גיהנם וכף הקלע למרק ולכבס את הנשמה מלכלוכי וכתמי העבירות ולהחזירה כמו שניתנה לך וכנ"ל, ומתורצים הקושיות שהקשינו במאמר הזה

ונרויח ג"כ בזה להבין כוונת התנא, הסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות פ"ב) אשר אינו מובן המוסר היוצא מדבר השלישי "שכל מעשיך נכתבים" דכיון דאמר שעין רואה ואזן שומעת א"כ אפי' אם לא ידע האדם שמעשיו נכתבין ג"כ לא יבוא לידי עבירה, דאטו יחשוב שיש שכחה לפניו ית' ולדרכנו כיון בזה רבינו הקדוש להוציא מלבות הטועים אשר יחשבו שהמצות יגינו על עונש העבירות, ואין ראוי לעונש כ"א זה האיש אשר עונותיו מרובות מזכיותיו, ובאשר מי שחושב כן יוכל בקל להורות היתר לנפשו לעבור עבירה כשהוא יודע שיש לו זכיות מרובות וכמ"ש, לזה בא רבינו הקדוש להוציא מלבותם הטעות הזה, ומברר טעותם במופת חותך, דהנה אנחנו מאמינים שהפנקס פתוח והיד כותבת, כלו' שיד האדם עצמו כותבת בפנקס כל המעשים שעשתה בכל יום, ובשעה אשר הנשמה עולה למעלה בכל לילה כמ"ש בידך אפקיד רוחי, אז כותבת בפנקס כל מעשיה של אותו יום, ואם האמת כדברי הטועים אשר סכום העבירות שיש מצות כנגדן לא יענש על העבירות, וכן לא יקבל שכר