מצח אהרן חלק א צ

כ"א על מרידה במלך, אז רק אז תוכל להועיל לך טענתך זאת

ולפי"ז ג"כ עיקר חקירתנו אם אדם יכול לפטור עצמו מעונש העבירות ע"י הטענה שיש לו מצות הרבה שיגינו עליו, או שמחויב מתחלה לקבל העונש בעד העוונות וכל המצות לא יוכלו להצילו מן העונש, ג"כ תלוי באופן זה, דאם נימא שהנשמה שנתן הקב"ה באדם איננה טהורה בתחלת נתינתה לאדם, רק הקב"ה מצווה לאדם אשר ע"י מעשיו הטובים יזכך ויצרף את נשמתו להעלותה למקום עליון, אז לא היה נחשב לחטא בזה שלכלך את נשמתו ע"י העבירה, באשר גם בתחלה לא היתה נקיה, רק עיקר החטא היה נחשב לאדם רק מה שעבר רצון ה' ולא קיבל עולו לשמוע מצוותיו אשר צוה לצרף את הנשמה ע"י מעשים טובים, ומכיון שעיקר העונש אינו אלא מחמת פריקת עול, אז וודאי היה מקום טענה אלימתא לפני האדם לפטור מן העונש ע"י הזריזות בקיום מצות, כי איך נוכל לחשבו ע"י החטא למורד במלכות שמים והלא כמה וכמה פעמים היה זריז וממולח גם מסר נפשו עבור קיום אחת מן המצות, אם לא היכא שרובו עבירות, דאז ברוב פעמים לא קיבל מלכות שמים ושפיר ראוי לעונש, אבל מי שרובו זכיות, אין מקום לחשבו עי"ז למורד במלכות שמים כיון שברוב הפעמים קיבל ע"ע בזריזות עולו ית', אמנם לפי האמת לא כן הדבר, ואנחנו מאמינים כי הנשמה שנתן בנו הקב"ה טהורה היא בתכלית הטהרה שאין למעלה הימנה, וממקום גבוה לקוחה, נחצבת מתחת כסא כבודו, והראיה ע"ז שהיא טהורה, באשר היא חלק אלוה ממעל, וכביכול שהיא חלק מעצמותו וכיון שהוא ית' טהור, בע"כ שהנשמה אשר היא חלק ממנו ג"כ טהורה, דהא החלק מחויב להיות כמו הכלל כולו, וכן אנו אומרים בכל יום, אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא, והראיה "אתה בראת" וכיון שאתה בראת ואתה ומשרתיך טהורים הם, בהכרח שהנשמה ג"כ טהורה היא, כי מי יתן טמא מטהור וכיון שכן שהנשמה בעת נתינתה טהורה היא, והאדם בעשותו איזה עבירה עושה פגם ולכלוך בנשמתו הנקיה והטהורה, א"כ חטא האדם כפול הוא, א) במה שמיאס ולכלך דבר יקר ונקי, ב) מצד המצוה, על שעבר רצונו וצוויו של ממה"מ, ואיך יעלה על הדעת לפטור עצמו מעונש העבירות ע"י הטענה שעשה מצות הרבה שמזה ניכר אשר תמים הוא עם ה', מה יוכל להועיל רוב המצות ללכלוך הנשמה, האם עי"ז תסור הכתם מן הנשמה? ומקודם מחויב לסבול יסורים קשים שע"י היסורים יתכבס הכתם, ואח"כ כאשר לא ישאר כ"א חטא המרותו פי ד', אז אפשר תקובל טענתו. ומה יפה ומכוון לדברינו אלה, המשל שהמשילו רז"ל (שבת קנ"ב) משל למלך שחלק בגדי מלכות לעבדיו כו' טפשין שבהם החזירום מלוכלכים כו' על הטפשים אמר הכלים ינתנו לכובס והן יתחבשו בבית האסורים כו' כך על גופן של רשעים אומר אין שלום ועל נשמתן ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע עיי"ש, ואינו מובן הטעם, מה שיענישו את הרשע בשני מיני עונשים, ומכוון ממש לדברינו, כי מחמת שחטא בכפלים נגד המצוה, ונגד הנשמה, משו"ה גם עונשו כפול, בתחלה תנתן נשמתו בכף הקלע שע"י יסורים אלו תתלבן ותתכבס מלכלוך העבירות, והאדם יקבל עונש אח"כ עבור שמרד במלכו של עולם ודו"ק

הנמשך מדברינו אלה, אשר מי שחושב וטועה כי המצות יגינו עליו לפטרו מעונש העבירות, לבד שמחשבת פגול הוא ואין האמת כן, עוד יפול בפח עון גדול, עון בזוי השם חלילה, כי לדעתו זאת, בע"כ שיאמר אשר עונש העבירות הוא רק עבור פריקת עולו, ועל לכלוך ופגם הנשמה אין שום עונש, וא"כ ההכרח לו לאמר שהנשמה לא היתה טהורה בתחלה, ובאשר שהנשמה חלק אלוה ממעל היא, לכן מי שיחשוב עליה שהיא אינה טהורה בע"כ שגם כביכול לא טהור, כי אילו היה מאמין בטהרת וקדושת השם ית' היה מאמין ג"כ בטהרת נשמתו כיון שהיא חלק ממנו, ומה יומתק לנו אפוא פי' הכתוב, בוצע ברך נאץ ה', והוא כי לפי דין תורתינו מצוה לקנות כל פרי חדש שיראו עיניו ולברך עליה ברכת שהחיינו,