מצח אהרן חלק א פט

מיוה"ד, באשר אינם צריכין לירא מעונש, רק ממעוט שכר המצות, וע"ז יקטן הפחד, ואין חושש לדאוג ע"ז. אמנם כל מי שחושב ואומר כן אינו אלא טועה, דלפי האמת אין הקב"ה מנכה משכר מצות לפטור עי"ז את האדם מעונש עבירות, רק על כל עבירה מחויב האדם לקבל העונש תחילה, ואח"כ יקבל שכר המצות בשלימות

ואמתת חקירה הזאת נבאר בדרך דוגמא, מלך נתן לאחד מאוהביו רואי פניו רגב אדמה לשמור, והזהיר אותו מאוד על שמירתו, ויתפלא השר מאוד, על אשר יתן לו אדמה בפקדון וגם עוד יזהיר אותו ככה על גודל השמירה, המלך הבין שהשר יתפלא ע"ז, אמר לו דע נא אהובי, גוש אדמה הזה שאני נותן לך, איננו ממין אדמה פשוטה רק הוא ממין אדמה המשובח שמוציאים ממנה זהב, ולזה כוונתי ג"כ בנתינתי לך, שתצרפה בכור להוציא ממנה הזהב, ואח"כ תשמור הזהב בשמירה מעולה ובנקיות גדולה כפי הראוי לערך שמירת הזהב, ואח"כ לקח המלך חתיכת זהב טהור מכתר מלכותו ונתן ליד שר אחר, ואמר לו שהחתיכה הזאת הוא ממין זהב המובחר שאין למעלה ממנו, וכי הוא לקוח מכתר המלוכה, ע"כ ידע את אשר לפניו להיות זהיר מאוד בשמירתה בנקיות וטהרה גדולה, לאחר ימים פשעו שניהם במצות המלך ולא שמרו הפקדונות כפי המצוה עליהם רק השליכום באשפה ובכל מקומות המטונפות, עד שלא הי' אפשר כלל להכיר אם הוא זהב, והביאם המלך למשפט ע"ז, בתחלה שאל המלך את הראשון שנתן לו העפר, הלא אנכי צויתיך לצרוף העפר בכור ולהוציא ממנו הזהב, ומדוע מרית את פי המלך וא"כ אחת דתך כדין מורד במלכות, השר כאשר ראה את אשר נגזר עליו, התחיל גם הוא לטעון ואמר, אדוני המלך, וודאי הצדק אתך, כי אמנם בפעם הזאת מריתי פיך ולא שמעתי לקול דבריך, אבל יראו לפניך זכיותי כי גלוי וידוע לפניך אשר מיום עמדי על משמרת כהונתי לשרת את המלך, הייתי תמיד זריז ומהיר לקיים מצותיו, וכמה פעמים מסרתי גם נפשי לקיים רצונך, וא"כ איך יוכל המלך לחשוב עלי כי כוונתי למרוד בהמלך, הלא מכמה וכמה פעולות ניכר ההיפך כי רצוני לעשות רצונך, וכדאי המה אלו הפעולות לכפר על אשמתי שאשמתי הפעם, וטענתו נתקבלה בחן לפני המלך לפטור אותו מדינו הקשה; אח"כ נקרא גם השני לדין, ואחרי שקראו גם פסק דינו להחשב כדין מורד במלכות, רצה גם הוא לפטור עצמו מה"ד בטענה כזאת, אשר כמה וכמה פעמים הקריב נפשו וגופו על מזבח אהבת המלך ורצונו, בשגם כבר ראה איך להשר הראשון הועילה לו טענה זאת להצילו מה"ד, ואמנם מה נשתומם על המראה, בעת שהמלך השיבו כי לפי מצב חטאו א"א לפטור אותו מה"ד לגמרי ע"י טענה זאת, דבשלמא הראשון, אשר ע"ז שמאס ולכלך הזהב, לא יגיע לו שום עונש ע"ז, באשר גם קודם נתינתו לידו לא היה זה זהב טהור, רק עפרא בעלמא שהוא ג"כ דבר מאוס, וא"כ עיקר חטאו רק מחמת אשר לא שמע למצותי אשר צויתיו לצרף את העפר, ולכן באשר ידעתיו מכבר אשר לבבו שלם עמדי, וכמה פעמים הכרתיו שמסר נפשו לקיים רצוני, אין להענישו גם עתה אשר נתעצל מלקיים מצותי, כי עיקר טעם העונש המגיע למורד במלכות הוא מחמת שמזה ניכר שאין לבבו שלם עם המלך ואינו חושש לצוויו, אבל על השר הזה לא נוכל לחשוב כן, באשר כמה פעמים עמד בנסיונות גדולות ובחנתיו שלבבו שלם עמדי, אבל אתה חטאת בכפלים, הן לך נתתי זהב אופיר טהור ונקי גם לקוח ממקום גבוה מכתר המלוכה ואתה טנפת אותו בדברים מטונפים, ואפילו אם אדם אחר לא מלך הפקיד בידך דבר יקר כזה ג"כ היית חייב לשלם אילו קלקלת אותו וא"כ חטאך כפול, א) מאסת וטנפת דבר יקר וטהור, ב) גם עברת את רצון המלך, ולכן מה תוכל להועיל טענתך והוכחתך אשר לבך שלם עמדי, אחרי שאין חטאך על המרותך את פי המלך לבד, וכ"ז שלא תנקה הזהב מן הכתמים עד שיהיה נקי כבתחילה לא תוכל להועיל טענתך, רק כאשר תנקה הזהב היטב, ולא ישאר עוונך