מצח אהרן חלק א פז

בינינו לבין אבינו שבשמים ובשער השמים יושבים כמה מלאכי מעלה אשר לא יתנו לספלותינו לעלות לפני כסא הכבוד, ורק אם יש אותות המעידים עלינו שאנחנו בניו האהובים אז אין בכחם לקטרג ולנעול השער, ולכן אני אומר כי ודאי בימי עזרא אשר תואר פנינו לא נשחת, וצלם אלקים לא הוסר מאתנו, וגם היינו מצוינים בבגדינו ומלבושינו עד שכל רואנו הכירו כי זרע ברוכי ה' אנחנו, היה אסור לבכות, כי קינה זו מה טיבה ביום החג הקדוש הזה אכן כעת אשר בעונינו הוסר הצלם מאתנו, ונשחת תארינו עד שלא נוכל כלל להכיר בין ישראל לא"י, ולכן אף אם נבוא לביהכ"נ להתפלל, ודאי שלא יניחו שרי מעלה ליכנס התפלות לפני כסה"כ, ובכן אין עצה אחרת לפנינו כ"א להרים קול נהי והדמעות יבקעו כל הרקיעים עד שישמע אבינו שבשמים וכשארז"ל (ברכות, לב:) מיום שחרב המקדש ננעלו שערי תפלה ואף ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, וע"י קול בוכים יכירנו שאנחנו בניו, וכמו שהביאו הס"מ בשם זוה"ק ע"פ והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה, דקאי על השכינה, וכיון שרואה שהנער בוכה, אז ותחמול עליו. כי ע"י הדמעות יכיר שמילדי העברים זה

נחזור עוד הפעם להמשל, בעת ההיא אשר הבנים הרימו קול נהי עד שהמלך היושב בהיכלו שמע הקול וצוה מיד לפתוח להם, אז הקיסרית אשר ישבה הדורה בלבושה ועטרת מלוכה בראשה, התחילה לבכות מרה, הקיסר והשרים חשבו אשר בכיתה הוא מחמת שלא יניחו לבניה ליכנס, ולכן התחילו לנחמה, למה תבכי ביום חגך, הלא כבר ניתן צו לפתוח להם שערי החצר, ותיכף יתיצבו לפניך, אמנם היא השיבה בחכמה, כי עיקר בכייתי הוא מחמת שע"י צעקתם הבנתי אשר כל תאר פניהם נשחת ומלבושיהם נשתנה עד שלא היה שום אות להכירם שהמה בני מלכים רק ע"י הקול, וא"כ איך לא אבכה, ואיך אנחם אף שאתראה עמהם תיכף, אכן באיזה אופן אתראה עמהם, וזהו מ"ש הנביא, "קול ברמה נשמע" פי' בעת אשר נשמע במרום קול בוכים מכל בתי הכנסיות אשר בישראל, אז בעת ההיא "רחל מבכה על בניה" כל המלאכים שיחשבו אשר בכיתה הוא מחמת שלא יניחו לתפלותיהן של ישראל ליכנס לפני כסא הכבוד, יתחילו לנחם אותה, הלא הדמעות יבקעון כל הרקיעים ואין מעצור מעתה לתפלותיהן לעלות, אכן היא "מאנה להנחם על בניה" אף שבודאי יפעלון הדמעות, אכן עיקר בכייתי הוא "כי איננו" פי' שהצלם אלקים אין עוד על פניהם כי באשר הוצרכו להרמת הקול ביום החג הקדוש ניכר מזה שא"א כלל להכירם שהמה בני אל חי, כ"א ע"י הדמעות. יתן ה' וישיב שבותינו כבראשונה ואז לא נצרך עוד לתרופות כאלו אכיה"ר: דרוש יג

תנו רבנן משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך הקב"ה טהורה היא אם אתה שומרה בטהרה מוטב וא"ר כו' (נדה, ל:). התמיה מבוארת, דכיון שהשביעוהו כבר שיהא צדיק שהוא בגדר עשה טוב. א"כ למותר להשביעו אח"כ שרא יהא רשע, שזה רק סור מרע, גם איזה שייכות היריעה שהקב"ה ומשרתיו טהורים להך שבועה ?

אמנם בדבריהם הק' העמיקו עצה איך להצילנו משגיאה גדולה אסר בקל יוכל האדם להכשל בה, והמכשול הזה היה יכול לגרום להאדם להורות היתר לנפשו לעשות גם הרע בעיני ה' ולעשות הדברים אשר לא תעשנה, והוא דבמס' (ר"ה די"ח) א"ר