מצח אהרן חלק א פו

ואנכי מתפלא עוד כיון דהבכיה בר"ה הוא מחמת שהיום הרת עולם ויעמדו במשפט לפניו ית', וא"כ מהראוי שלכל האומות יהיה היום יום בכי באשר גם הם יעמדו לפני כס המשפט, ומדוע לא קבעו חכמיהם ג"כ לבכות להתחנן ביום הזה, ונבאר כ"ז, דהנה מנמוסי מלכותא דארעא, כי ביום המיוחד אשר ישב המלך על כסא ממלכתו יחוגו אותו בני מדינתו מדי שנה בשנה ברוב שמחה ומשתה, ומנהג מלכים קדמונים היה, אשר באותו יום באו כל שרי הפלכים אשר בכל מדינות מלכותו לקבל פני המלך וכ"א הביא איזה כפתור ופרח להוסיף על עטרת מלכותו, כן נותן כ"א מהשרים דין וחשבון לפני המלך מאת כל העם המסורים תחת השגחתו וכאב רחמן יבקש כל אחד מאת המלך לעשות חסד וחנינה להאנשים החוסים. תחת צל כנפיו, ולהטיב מצבם בדברים הצריכים תקון, כי באשר כי המה בעצמם לא יוכלו לילך לחצר המלך ולבקש מאתו בקשתם, לכן רק השרים היושבים ראשונה יבקשו בעדם, וכל העם יושבים שקטים ביום ההוא כל אחד בביתו ומסחרו ולא ידעון כלל מהנעשה בבית המלך אודותיהם, ואמנם בני המלך ובני משפחתו לא נאה להם אשר ביום חג הכתר לאביהם ישבו בביתם, אלא ילכו בעצמם לברך את אביהם, ולפאר עטרתו ולבקש מאביהם שייטיב להם וימשוך להם חוט של חסד וחנינה. כן נדמינו גם אנחנו כי דהע"ה אמר (תהלים מז) אלקים ישב על כסא קדשו נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, והפירוש כך הוא, אלקים ישב על כסא קדשו, היום בר"ה הוא החג הגדול אשר יחוג מל כנו בכל שנה, באשר היום ישב על כסא קדשו, ולכבוד החג "נדיבי עמים נאספו" מכל העמים והגוים אשר בעולם, רק הנדיבים שהמה השרים שלהם, שר אדום שר יון וכדומה, המה יאספון לשום עטרה בראש מלכו של עולם, ולתת דין וחשבון לפניו כל אחד מאומתו המופקדת תחת ידו, ולבקש מאתו ית' חנינה וחסד בעדם, אבל כל העם בעצמם לא יבואון כלל להתיצב לפני ה' ביום החג, ואמנם עם אלקי אברהם אנחנו זרע אברהם אשר כרת ברית עם אבינו אברהם ונחשבנו כבנים למקום, לא ילך לפנינו שום שר, רק העם בעצמם יתקבצו בבתי כנסיות לתת עטרה בראש אבינו שבשמים ומה היא העטרה הן המה התקיעות והתפלות שאנו תוקעים היום, וכמו שאנו אומרים בתפלה שאחר התקיעות יה"ר שיעלו תקיעתנו ויהיו עטרה לראשך, כן מוכרחים אנו בעצמינו לתת דין וחשבון ממעשינו בכל השנה, גם לבקש שיטה חסדו עלינו בשנה החדשה, ולכן כולם ירעדון ויפחדון מאימת הדין הגדול, לא כן כל האומות אשר אינם יודעים מאומה מהחג, באשר המה אינם צריכים לילך בעצמם משו"ה לא יחוגו ולא ידאגו וכ"א יושב שקט ושלו בביתו

ונחזור להמשל, הן ידוע אשר לחצר המלך לא יכנס כל מי שירצה, באשר שומרים מזוינים עומדים לשמור הסף ולא יניחו ליכנס לאדם שאינו קרוא, רק מי שהוא ממשפחת המלך או שר גדול מרואי פניו המה יוכלו ליכנס, והשומרים יכירו לכל מי שהוא ממשפחת המלך, הן בתואר הפנים, והן במלבושין, כי לכל שר יש אותות מיוחדות על מלבושיו המעידים על מעלתו וגדלותו כמו שהוא, וכ"ז אשר תואר פניהם לא נשחת וגם מלבושיהם לא נשתנו יוכלו לילך לבטח לתוך החצר פנימה, כי מי יעיז פניו למחות בבן המלך, אכן פעם קרה מקרה כי הבנים נשתובבו במשובה עזה ונתערבו בגוים עד שאבדו תאר פניהם, וגם לבוש בגדי המלכות הופשט מעליהם, וכאשר הגיע יום החג ויבואו גם הבנים כמנהגם בכל שנה, אמנם באשר השומר לא הכירם כלל כי המה בני המלך,, לא הניחם ליכנס, ובראותם כי כלתה אליהם הרעה, נועצו יחדיו כדת מה לעשות, ואמר אחד מהם, אף שתואר פנינו נשחת וגם מלבושי ההוד אשר לנו הופשטו, בכ"ז יש עוד מופת אחד להכירנו שאנחנו בניו והוא "הקול" כי זה לא יקבל שנוי ותמורה, כן אין עצה כ"א להרים קולנו בבכי וצעקה על שישמע אבינו מהיכלו קול בניו צועקים ויתן צו לפתוח בעדנו השער, וכמו כן הוא אצלנו, כי באמת יש מחיצה של ברזל המפסקת