מצח אהרן חלק א פד

יתנחם עמו, ואף בצרה היותר גדולה שיקרה להאדם ח"ו, אך בזה יתנחם אם רואה בניו כשתילי זתים סביב לשולחנו, נמצא דהבן נחשב לאביו בגדר "מנחם" ואמנם לעוה"ב יתואר מעלות הבן לפני אביו בתאר, משיב נפש' כי ברא טבא משיב נפש אביו מגיהנם כידוע, וע"ז אמר הנביא, כי על הגזרה והמהומה הזאת, אשר בנינו ובנותינו יתרחקו מעל שולחן אביהם לילך למקומות הרחוקים, יכולים וגם מותרים לבכות בר"ה, באשר בצרה הזאת מעורב צרת עוה"ז ועוה"ב יחד, עין הגשמית גם עין הרוחנית ירדו מים ע"ז, וחוזר ומפרש, העין הגשמית תרד מים "כי רחק ממני מנחם" בני יקירי אשר בו התנחמתי כל צרותי נתרחק ממני למקום כזה אשר לא אשיג עוד לראותו לעולם והעין הרוחנית תבכה, כי רחק ממני "משיב נפשי" פי' שהבן אשר קויתי עליו כי הוא ישית ידו על עיני, וישיב נפשי מגיהנם לג"ע ע"י אמירת דיש, תפלה בצבור וכדומה רחק ממני כעת, והלך למקומות כאלו אשר לא יוכל שם לומר קדיש ולהשיב נפשי, ומי יודע אם לא יגרום עוד בזיונות לאביו כידוע בשם המדרש, בשעה שהבן רשע, אז מורידין אביו מג"ע ומוליכין אותו לגיהנם לראות במעללי בנו, ולומר עליו ארור שזה ילד, ועוד בה שלישיה שהיו בני שוממים כי גבר אויב פי' ע"י שבנינו שוממים כעת, וירדו לגמרי ממצב התורה והיראה, יש לפחוד חלילה, שעי"ז יגבר אויב הוא השטן ביוה"ד הנורא, והוא ינחול את הנצחון חלילה במלחמתו משום דזה הוא כלי מלחמתנו, ובאשר הוא לקח אותם תחת רשותו, באיזה זכות נוכל לעמוד נגדו אחי היקרים אין לנו על מי לסמוך כעת ועלינו לקיים מאמר התנא, אם אין אני לי מי לי, מוכרחים אנחנו להטיב לכה"פ מעשנו, ולתקן דרכינו, ולשוב בתשובה שלימה ואין דבר שעומד בפני התשובה, ובזכות תשובתנו נזכה להכתב בספר חיי"ט, בספר גאולה וישועה אכיה"ר: דרוש יב. (קודם תק"ש)

איש צבא משוחרר, אשר בימי מלחמה יקבל פתאום פאוויעסטקע שיבוא גם הוא להתיצב במערכה במלחמה, הנה אשתו ובניו הגדולים אשר יבינו על מה הוא קרוא, וכי הדבר בנפשו הוא, יתחילו תיכף בכות באין הפוגה בעת קבלת הפאוויעסטקע, אבל בניו הקטנים, לא יבינו כלל מה קול החרדה אשר הם שומעים, באשר ששכלם עוד קצר מלהבין מה הוא מלחמה, ואם באמת עוד ילך למלחמה, הן עתה עוד יושב הוא אצל שולחנו כאתמול שלשום, והולך במלבושיו כאשר עד עתה, ולכן באשר שום שנוי חצוני לא יראו באביהם, לא ידעון כלל מה החרדה הזאת, אכן כאשר יגיע יום הפרידה להפרד מביתו שאז ילבוש בגדי השרד, וחרבו וקשתו יחגור על ירכו, אז יבינו גם הקטנים לאן הולך אביהם, וגודל הסכנה המרחפת על ראשו, כי הבגדים האיומים יטילו עליהם אימה ופחד ואז יתעוררו גם הם לבכות, ואפי' אנשים זרים שאינם מבני משפחתו יגעו בבכיה בראותם אותו מלובש בבגדים אלו ויפרד מביתו לילך למקום מסוכן, והבגדים יפעלו מאוד להדאיב נפש כל רואם, באשר יזכירו הסכנה הרובצת על האדם הנושאם, וכ"ז הוא אם איש חיל פשוט ילך למלחמה, כי אף אם ימות במלחמה, אין הנזק מגיע כ"א לו ולמשפחתו, אכן אם שר הצבא יכין עצמו לקרב וילבש כלי זיינו עליו אז ירעשון ויפחדון כל צבאותיו באשר הוא המשגיח על כולם, שלא יגיע הקשת והחנית לאחד מהם, כן שלא יפול שדוד או ינזק אחד מאנשי החיל, ובאם הוא לא יצליח