מצח אהרן חלק א פב

אשר ירצו להזיקו, וע"י הקרנים כלה גרש יגרשם מאתו, ועיקרן לא נבראו כ"א לתכלית הגנה ושמירה, וכאן נהפכו לו לרועץ ומשחית כי ע"י הקרנים נאחז בסבך ואח"כ חזרו עוד הפעם לתועלתן העקרית, ועל ידן נתפרק אח"כ מן הקוצים והברקנים, וכן יהיה אצל בניך, כי התורה גופא אשר לא ניתנה כ"א להגן עלינו מחרב העמים כמ"ש וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח, וכן הוא אומר חגור חרבך על ירך ואחז"ל ההוא בד"ת כתיב וע"י קרנים אלו גופא יאחזו בסבך הצרות ועניות וגזרות ושמדות, כי עיקר השנאה שתהיה לישראל בבבל ובמדי, לדוחקם ולרוצצם ולקפח פרנסתם הוא רק בשביל שישמרו התורה, וכל מי שיפרוק מעליו עול תורה, יפרקו ממנו עול מלכות ונותנים לו חקים ומשפטים טובים, ובסוף יהיה שע"י קרנים אלו גופא יגאלו וינצלו מכל צרותיהם שאין בן דוד בא כ"א בזכות התורה, וא"כ באשר כל הצרות והגזרות והעניות שאיש הישראלי סובל הוא רק בעבור שמירת התורה, אין הקרבת עולה גדול מזה, ואחר שראה אברהם שיש אופן שיצחק ישאר בחיים, ובכ"ז תוכל האומה להתקיים ע"י הקרבת חלבם ודמם של דורות הבאים נתרצה לזה ומיד ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו, פי' הסכים לזה שבניו יסבלו צרות וגזרות עבור קיום התורה ועי"ז יתקיימו ושום רוח לא יוכל לכלותם מן העולם

ולפמ"ש יונח לנו כי כל דרכיו צדק ומשפט וממנו לא תצא הרעות דהלא רבים יתפלאו, איפוא היא הבטחתו ית' הבטיח אותנו בעת קבלת התורה, כי בהם ועמים ינגח ושום אומה ולשון לא ישלוט בנו, ואח"כ הראה העת כי כמה וכמה קהלות מישראל נשרפו ונטבחו ונהרגו עבור קיום התורה, ובאמת הכל לטובתינו ואברהם אבינו בקש זאת, כי בלעדי הצרות הללו לא היינו יכולים להתקיים בעולם, משום דעפ"י מערכת השמים אין מקום הויה לאומה הישראלי ורק עי"ז שנקריב חלבנו ודמנו לעולה א אין להם חלק בנו וכנ"ל, ולדעתי רמז זה גם בעת נתינת התורה, כי נתנה ע"י קול שופר ולמה הוצרך לזה אלא לרמז על אותו האיל של א"א, וכמו שבאותו האיל היה המעשה שנסתבך ע"י הקרנים אשר נבראו להגן עליו ואח"כ ניצול ג"כ על ידם, כן יקרה לנו ע"י תוה"ק אף שהיא כקרנים לנו, ובה עמים ננגח בכ"ז בסבך הדורות יקרה אשר על ידה גופא נסתבך בסבך צרות וגזרות, ולזה הטעם בא קול השופר לרמז על אותו האיל, וכן הגאולה אשר תהיה בב"א תהיה ג"כ ע"י השופר כמ"ש וד' אלקים בשופר יתקע, לרמז שע"י הקרנים נצולים ונגאלים, וגם הגאולה הוא ע"י הקרנים שהוא בזכות התורה ולזה אין שום סתירה בהבטחתו חלילה, ומראש מקדם רמז לנו אשר בסוף יקרה כן שנסתבך ע"י התורה ואח"כ ננצל על ידה

ועם כל האמור יתבאר הפרד"א לעיל, דלפמ"ש אשר באיל של א"א היה שני הנושאים, נסתבך ע"י הקרנים, ואח"כ ניצל על ידם, ובאשר עיקר הגבורה והכח בימין, מסתמא ההצלה היתה בימין, והסבוך היה בשמאל, וז"ש אותו איל של א"א, קרן של שמאל היה בעת מ"ת, משום דבעת ההיא בא הקרן לרמז על הסבוך שנסתבך ע"י במשך הדורות, ולכן ציין זאת לקרן שמאל, ואמנם לעת הגאולה שהקרן בא לרמז על ההצלה תאר זאת בקרן ימין, וזה כפתור ופרח בעזה"י

ועם האמור יובן לנו ג"כ כונת הירושלמי שהובא בתוספת ר"ה דשטן כד שמע קול שופר פ"א בהיל ולא בהיל, פעם ב' בהיל ואמר דא ודאי אתי משיחא, משום דקול שופר בא לרמז על שני ענינים, א) על הסבוך, ב) על הגאולה שאז יתבער השטן מן העולם ולכן כד שמע קול שופר פעם ראשון, בהיל, שמא אתי לרמז על הגאולה שאז יעבור מן הארץ, ולא בהיל כי ישוב ויתנחם אולי יבוא לרמז להיפוך על צרות ישראל, וזה לניחוח לפניו, ואמנם כד שמע קול שופר פעם שני או בהיל לגמרי, דהשתא ודאי אתי משיחא פי' דפעם אחד מקול שופר ודאי לרמז על גאולה אתי, ואף