מצח אהרן חלק א פ

א"א שרצה דווקא לשוחטו, וכי זהו חומרא להחמיר על עצמו ליהרג והלא אפי' במקום אונס, רק היכא שאינו מצווה ליהרג דעת הרמב"ם ועוד הרבה פוסקים שאסור להחמיר ע"ע וליהרג והרי זה מתחייב בנפשו, וכ"ש בזה שלא היה שום נדנוד חטא במניעת השחיטה, והקב"ה אמר לו בעצמו שלא ישלח ידו, וא"כ מה הי' דעת א"א שרצה דווקא להעלותו לעולה, ואמנם באור הדבר י"ל כן, דהנה האברבנאל ז"ל כתב בטעם הדבר שאמר לו הקב"ה להעלותו לעולה דווקא ולא לקרבן אחר, משום דרצונו היה ששום מזל ממזלות השמים לא יוכל לשלוט על ישראל, ולא יהיה בכל מערכת השמים שום חלק ויכולת להרע להם, ולהכי צוה שבכור האומה הישראלית יקרב לעולה לפניו ית' ועולה היא כולה כליל, ואין לשמשים חלק בה כ"א בעור בלבד, ועי"ז לא יהיה לשמשי ה' המה מערכת השמים שום חלק בישראל, רק יהי הגוי כלו כליל לד' בלבדו ורק העור נותן להם לחלק כלומר בעניינים חיצונים יוכלו להצר ולהעיק את ישראל, אבל להשחית ולכלות האומה בכללה אין להם רשות, ופרשתי בזה כוונת מאמרם (ב"ב ט"ו) גדול צערו של שטן יותר משל איוב משל לעבד שאמר לו רבו שבור החבית ושמור את יינה, דהנה הכהנים שלא זכו בעולה כ"א בעור בלבד, אף שאין זה מתנה גדולה לעומת חלק כל הקרבנות מ"מ מתנה במקצת הויא, דהא העור יש לה שווי דמים, וכ"ז הוא באם נותנים להם העור מבהמה שחוטה ומתה, דאז שום צער והפסד לא יגיע לכהנים בעת הפשטתה, וכמ"ש שסכנת נפשות אין כאן, ולכן נחשב זאת למתנה, משא"כ אם נותנים לאחד העור מבהמה שהיא חיה ובריאה וגוזרים עליו שמוכרח הוא להפשיט עורה ממנה, והבהמה תשאר בחיים וודאי שלא נוכל לחשוב זאת למתנה רק לעונש גדול, כי רוב צער יקבל בעת הפשטתה באשר הבהמה תרגיש יסוריה, ותכה אותו ברגליו ולפעמים תוכל הבהמה גם להרוג לאיש המפשיטה, וזהו מליצת הגמ', דידוע מ"ש שם איוב לא היה ולא נברא אלא משל הי', ואל יחשוב שום איש כי מה שנתן הזכות למערכת השמים ולשרי האומות בעור של האומה הישראלית, לזכות ולמתנה יחשב להם, לא כן הדבר, כי גדול צערו של שטן הוא המפשיט ה יותר משל איוב שהוא משל לאומה הנפשטת באשר רגש האומה עוד חי בה, וגם זכות אבות יש לה, ואם כי רשות נתונה להם להפשיט עור האומה הישראלית, בכ"ז כאשר יגיעו היסורים הגדולים שאין בכחה לסבול אז תכה ברגליה, וכל המפשיטים יפלו שדודים תחת רגליה, ולא אומה אחת כבר אבד זכרה מן העולם בשביל אשר העיקו לישראל עד שלא יכלו לסבול

ובזה יתבאר הכל על נכון, דהנה בעת שבשר הקב"ה לא"א שהוא עתיד עוד להוליד בנים, נתפלא א"א ע"ז, משום דידע דכל העולם מתנהג עפ"י טבע המזלות, והמזל הראה שאברהם עקר וא"א לו להוליד, ולפי הוראת המזלות לא היה אפשר שתהיה כלל אומה הישראלית בעולם, ועל חשש זה השיבו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך, והודיעו בזה שישראל אינם נתונים תחת הנהגת המזל, רק עפ"י השגחה פרטית מאתו ית', וכמבואר כ"ז בחז"ל, ואף שטעם הדבר הי' נעלם מאברהם, באיזה אופן יכולים אנחנו להנצל ממקרי המזלות ופגעיהם, באשר להם נתון הכח והיכולת להנהיג כל העולם כרצונם, בכ"ז באשר הדבר יצא מפורש מאתו ית' האמין בזה אף בלא ידיעת הטעם, אכן כאשר נולד יצחק ואמר לו הקב"ה שיקריב אותו לעולה, נתגלה לו בזה הטעם על העבר, דעי"ז שיקריב בכור האומה לעולה, תהיה כל האומה כולה כליל לד' לבדו, ולא והיה בהם שום חלק למערכת השמים שהמה שמשי ה', וזה לא היה קשה כלל, אחרי שיצחק יעלה לעולה, א"כ איה ההבטחה של "כי ביצחק יקרא לך זרע", דבהבטחה זאת י"ל שתי כונות, א) דיצחק יהיה אבי האומה וממנו תשתלשל האומה הזאת, ב) דיצחק לא יהיה אבי האומה, והאומה תשתלשל מבן אחר שיוליד אברהם, דכמו שיצחק נולד בדרך נס לעת זקנתו, יוכל היות שגם בנים אחרים יולדו לו ומהם תשתלשל האומה ומה שאמר