מצח אהרן חלק א ח

סרובו, והזקנים לבדם ודאי לא יכלו לילך, דהא לא יוכלו לטעון "שלח" כפי הטעמים דלעיל, משו"ה יצא הסדר מאת ה', שבתחילה ילכו גם הזקנים, והמה לבדם יטענו, נלכה, ואח"כ יבוא משה ויטעון שלח

וכיון שהיו שני שלוחים בדבר, משה, והזקנים, תבין ג"כ השנוי שפעם כתב "מלך מצרים" ופעם תארוהו בשם "פרעה", כי על הזקנים שהמה היו תחת שעבודו, יקרא בשם "מלך" שעליהם מלך בידו החזקה, ועל משה שהוא לא היה כלל תחת שעבודו, שלא היה במצרים, לא יכול להקרא בשם מלך, רק בשם "פרעה" שהוא תאר הקסריות של מצרים, ובכ"מ שמדבר עם הזקנים, נאמר מלך מצרים, ושמדבר עם מרע"ה נאמר פרעה

ועתה קורא יקר, שום עינך ולבך לכל הדברים הנאמרים בהשכל ותראה איך יתורצו כל הדקדוקים, ופשטי הכתובים עולים כהוגן, בתחילה אמר, ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו אלוקי העברים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, מחמת שעיקר הטוענים בפעם הזאת, לא היו כ"א הזקנים בלבד, כי משה לא יכול לטעון עמהם טענת "נלכה", לכן דקדק לומר "אל מלך מצרים" כי עליהם היה מלך והיו תחת שעבודו, וגם רמז בזה הטעם הראשון, שלא יתמהו הזקנים במה שהזהירם לומר נלכה דוקא מפני שעליכם הוא מלך, ולכן אם תטענו שלח, יחשב זאת כמרידה במלכות, ואחת דתכם להמית, ואמר עוד, אף כי "אני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך" פי' שלא נעלם ממני אשר אפילו להלוך לימים אחדים ג"כ לא יניח אתכם מרצונו, והסוף יהיה שאוציא אתכם ביד חזקה ולא ברצונו, בכ"ז ולא ביד חזקה" כלו' אתם מצדכם לא תבואו ביד חזקה לומר מתחלה שלח, ושברצונכם לפרוק עולו מצואריכם, וטעם הקפידא הוא, ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו", פי' שברצוני לתת להם המכות, וא"כ אם תטענו מתחלה "שלח" לא יהיה אשמת סרובו כדאי לקבל המכות, כי אז יהיה לו אמתלא גדולה וכטעם השני, ועוד מפני טעם שלישי, כי ונתתי את חן העם בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, פי' שצריכין אתם לצאת ממצרים ברכוש גדול, אשר יגיע לכם בעד שכר עבודתכם, ואם תטענו "שלח" תאבדו את זה, באשר אז תהיו אתם החוזרים, וידכם על התחתונה וסרו כל קושיות האלשיך שהבאנו

זה הוא נוסח הטענה ששם ה' בפי הזקנים, אמנם בסוף קפיטל ד', אמר הקב"ה למשה, שהוא השליח השני "בלכתך לשוב מצרימה" כלומר כאשר אתה בעצמך תלך בלא הזקנים, "ואמרת אל פרעה" מדקדק לומר "פרעה" מפני שהוא לא הי' תחת שעבודו וכנ"ל, תאמר לו "שלח" את בני ויעבדני, שתאמר לו דברים ברורים ובתחלת דבורך עמו תאמר לו, שהכוונה הוא שישלח אותם לגמרי לחרות, ולא יהיו עוד עבדים לפרעה, רק יעבדו את ה'

והנה אם ישראל היו שומרים הסדר הזה כפי שציום ה', היינו שמקודם ילכו הזקנים לטעון "נלכה", שאז היו כולם רואים אכזריות פרעה, היה יכול משה לבוא אח"כ ולטעון "שלח", כמו שנצטווה הוא, אבל הכתוב בא ומודיע, כי "ואחר באו משה ואהרן אל פרעה", והזקנים היכן הם? ידוע דרשת רז"ל (מד"ר ש"ר) שהזקנים כיון שהגיעו לפתח פלטין של פרעה נשמטו שהיו מתייראים ממנו לבקש אפי' נלכה, באשר בלבם ידעו כי טענה זו אך תואנה היא לכן רתת לבם בקרבם לבקש אפי' דבר זה, ורק משה ואהרן לבדם באו, וכיון שנתבטל הסדר היה קשה למרע"ה, איך יטעון כעת, אם יטעון מקודם "נלכה" איך יוכל אח"כ לשנות דבורו ולומר שלח, ואם יטעון בתחלה "שלח" א"כ יהיה לפרעה אמתלא, ולא יהא ראוי לקבל המכות, ולכן השכיל מרע"ה, להגיד לישנא דמשתמע לתרי אפי, כי כפי שצוהו ה' לומר, שלח עמי ויעבדני, אין בזה שום כונה אחרת כ"א להוציאם לחירות לגמרי, כי מלת "ויעבדני" משמע שמעתה יהיו עבדים אלי ולא לפרעה, וכמ"ש רז"ל על פסוק כי עבדי הם, ולא עבדים לעבדים, ומשה שינה לשונו