מצח אהרן חלק א עה

למרע"ה כששאל ממנו הודיעני נא את דרכיך, שמשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, פי' שיתן לרשע שכר מעט מצותיו בעוה"ז בכדי לטורדו מעוה"ב, ב) ע"ד מ"ש אל תאמין בעצמך עד יום מותך, כי הקב"ה היודע עתידות שבסוף ימיו יצא זה האיש לתרבות רעה, משו"ה יסלקנו מן העולם קודם זמנו כדי שימות זכאי ולא ימות חייב, ולהיפך ברשע שגלוי וידוע לפניו אשר בסוף ימיו יחזור בתשובה יחייהו ויקיימהו אף שאין זה לפי מעשיו דהאידנא, ג) לפעמים יסולק הצדיק קודם הזמן מחמת דעתיד למיפק מיני' זרעא דלא מעלי, ולהיפך ברשע, ובודאי אין עול בחיקו ית' וכל מה דעביד לטב עביד, אמנם בכ"ז למי שירצה לשאול, עדיין יש מקום שאלה, ותשובות אלו אינן מספיקות לתרצה, והוא כי בזוה"ק הביא דבעת שהשטן מקטרג על ישראל אומר לו הקב"ה הבא עדים א"ל השטן וכי אתה לעדים צריך והלא הכל גלוי לפניך, א"ל הקב"ה אפ"ה בעינא דליהוי כתתאי כך לעילאי, כלו' שרוצה אשר משפט העליון יהיה כמשפט התחתון מה משפט התחתון בב"ד ועדים כך משפט העליון יהיה בב"ד ועדים, מיד יבואו מלאכים להעיד, ע"כ, ולפי"ז עדיין יש מקום שאלה, דבשלמא אם הקב"ה היה דן יחידי ובלי עדים, שפיר היינו יכולים לתרץ כתשובות הנ"ל, שמחמת אשר לפניו הכל גלוי ויודע עתידות, משו"ה לא ידין לאדם באשר הוא שם, כפי המדרגה אשר עומד בעת המשפט, מחמת שהוא יודע שלזה טוב המות מחיים ולהיפך לשני, אבל הלא ידין לאדם עפ"י עדים ובב"ד, וכפי משפט התחתון, ובאשר מהב"ד של מעלה נעלמו העתידות, לא יוכלו לשפוט רק כפי מקומו ושעתו וכפי הגדת העדים, ועוד דהא צריך להיות כמשפט התחתון, ואם ידינוהו על העתיד אין זה כמשפט התחתון וא"כ איך יסכימו הב"ד ש"מ לענוש לצדיק למיתה עבור עבירות קלות, והרשע שיש לו עבירות חמורות יצא נקי בהשפטו?

אכן באמת ג"ז לק"מ, שיש ג"כ עצה נכונה באופן שגם הב"ד ש"מ יחרצו משפט כזה, והוא עפ"י משאז"ל מנחות (מ"א) מלאפא אשכחי' לרב קטינא דהוי מכסי בסרבלא א"ל קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה א"ל ענשיתו אעשה א"ל אין בעידנא דריתחא ענשינן אעשה ע"כ, הרי דלפעמים הדין משתנה, דבדבר כזה אשר שלא בעידנא דריתחא לא ענשי, בכ"ז בעידנא דריתחא ענשי עליה, ומזה הטעם אמרו ג"כ מלך והדיוט מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון אף (ר"ה י"ז) דהאיש הנשפט קודם, בקל יצא זכאי משום דעדיין לא נפיש חרון אף, א"כ שפיר משכחת פתרי להא חידה סתומה, שאדם אשר אין לו כ"א עבירות חמורות ינצל מן הדין, ואדם שאין לו כ"א עבירות קלות ילכד בפח, כגון דאותו האיש שיש לו עבירות חמורות דנוהו בתחילה בעת שלא היה עדיין החרון אף גדול, לכן יצא זכאי וגם הגבעות נעשו למישור, והצדיק נדון אח"כ בעת שהיה החרון אף גדול לכן נתפס ג"כ על עבירה קלה, ולפי"ז הכל ניחא, דבאמת לפני הקב"ה בעצמו כולם נסקרין בסקירה אחת, והוא היה יכול גם לדונם כאחת, רק משום שרוצה דמשפט העליון יהיה כמשפט התחתון, והב"ד ש"מ לא יוכלו להמית הצדיק ולהחיות הרשע, משום דהמה לא ידונו כ"א באשר הוא שם, לכן מה עושה הקב"ה, יעבירם לפני הב"ד ש"מ אחד אחד ולאותו אדם שירצה שהב"ד יפטרוהו מדין קשה, יקראוהו לעמוד לדין בתחילה בעת שלא יגדל עדיין החרון אף, ולזה האיש אשר מטעם הכמוס אצלו ית' רוצה להמיתו אף שהוא צדיק, יקראוהו בעת החרון אף הגדול, ואז גם על עבירות קלות יחרצו הב"ד עליו משפט מות, ולזה מהני מה שאצלו נסקרין כולן בסקירה אחת, בכדי שידע למי לקרוא לדין בתחילה, ולמי אח"כ בעת החרון אף, וזהו מה שהמליצו חז"ל בחלוקה הראשונה "כבני אימרנא" כלו' כמו שבבני אימרנא בשעה שמעשרין אותם אז מי שיוצא ראשון ראשון נשכר, שבטוח הוא שישאר בחיים, ורק מי שנתפס להיות העשירי, הוא העומד לשחיטה ולעבור מן העולם, וכיון שיצא העשירי אז מחדש מתחיל להיות ראשון ראשון נשכר עד שיגיע הנני,