מצח אהרן חלק א עד

הזאת, מדוע ממרים היינו עם הרבנים תמיד ולא שמענו בקולם, אשר נכלל הוא בלאו דלא תסור והוא דאורייתא ממש

ומעתה נחזור למה שהתחלנו, בהקדם מה שראיתי מפרשים שתי הנחמות שאמר הנביא, עפ"י מארז"ל צדיקים מהפכין מדה"ד לרחמים ורשעים הופכין מדה"ר לדין, וידוע כי פעל "דבר" נופל על דברים הנאמרים בכעס, "ואמירה" על דברים האמורים בנחת, לכן בעת החורבן שהיו רשעים, אמר כי פי ה' דבר, פי' לא לבד שמדה"ד כעס עליהם, אלא גם פי ה' שהוא רחמים, גם הוא דבר קשות, אכן על שעת הגאולה נבא ישעיהו, נחמו נחמו בנחמה כפולה, כי יאמר אלקיכם, שהוא מדה"ד גם הוא יאמר בנחת, ע"כ, ומ"מ אינו מבואר בדבריהם באיזה חטא חטאו בעת החורבן עד שגרם שגם מדה"ר ידבר קשות, ומחמת איזה מצוה יזכו בעת הגאולה שגם מדה"ד יאמר בנחת. אמנם כבר בארנו בארוכה לעיל (דרוש ששי) שכל היעודים הטובים והשכר הגדול שהבטיח הקב"ה בעד התורה, לפי מדה"ד לא יגיע זה השכר כ"א דוקא למי שלומד התורה בעצמו, ובאשר שלפי"ז לא יוכלו לזכות לזה השכר כ"א מתי מספר, שיתף מדה"ר שגם המחזיק לו"ת יתחשב כהלומד בעצמו, וגם הוא יזכה לזה השכר, ולפמ"ש בתחלת דרוש זה, דעיקר סבת החורבן היה מחמת עון בטול תורה שבטלו ישיבות ותנוקות שב"ר, ולבד שבעצמם לא למדו, אפי' מעט החכמים שהיו בתוכם היו מבזים אותם, וא"כ ודאי שלא החזיקו ידיהם להנות אותם מנכסיהם, ולכן לא לבד אשר מדה"ד הסכים לחורבנם ולהכניעם תחת יד הצורר, באשר חסר להם כלי זיינם זו חרב התורה להגן עליהם, אלא אפי' מדה"ר שהשוה החזקת תורה כתורה, גם הוא בע"כ ענה אמן להכניעם, כי גם סוג החזקת תורה היה חסר להם, ולכן נבא ישעיהו, כי פי ה' שהוא רחמים, גם הוא דבר קשות והסכים לחורבנם, אכן לעת הגאולה שתהיה ב"ב, מובא בזוה"ק שאותו דור דעה שהיה בימי משה יהיה ג"כ בימי המשיח ומחמת שבעת ההיא יתרבו לומדי התורה בישראל, ולכן אפי' לפי מדה"ד שמחייב כי זכות התורה לא תגן כ"א על הלומדים בעצמם ולא על המחזיקים מ"מ גם הוא יענה אמן לזכותם ולגאול אותם מידי האומות כיון שמלאה הארץ דעה וירבו הלומדים, ולכן נחמם בנחמה כפולה כי יאמר אלקיכם, מחמת שיתרבו הלומדים יגיע לכם שכר ההגנה והנחמה אפי' לפי מדה"ד, ותחזינה עינינו זה בקרוב אמן: דרוש ט'. (לר"ה, ידבר בענין משפוי העליון)

בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אומרנא, ריש לקיש אמר כמעלות בית חורון רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד, אמר רבה בב"ח אר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת כו' שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (ר"ה י"ח)

כל המפרשים הראשונים נתלבטו מאוד בכוונת התנא איך יהיו שני הפכים בנושא אחד, שיעברון אחד אחד, וגם יהיו כולן נסקרין בסקירה אחת. ואשר אחזה לי בבאור המאמר, דהנה רבו מאוד השאלות והספיקות אשר רבים שאלו ורבים עוד ישאלו, להבינם דרכי ה' והנהגתו, באשר נפלאות נראה באופן משפטיו, כי צדיק נתפס במצודת מלאך המות, רק בעבירות קלות שיהי' לו, ורשע הימנו שיש לו עבירות הרבה יצא נקי בהשפטו ויכתב בספר החיים, ואף כי כמה תירוצים יש ע"ז, א) מה שהשיב הקב"ה