מצח אהרן חלק א ע

רק מין המים לא היה, אבל צמאון למים ג"כ לא היה, ורק ע"י חסרון מין המים מצאו תחבולה עמוקה למצוא מבוקשם וללכוד את משה בדרך ממ"נ דהנה להכחיש את האדם שצועק שרוצה הוא לשתות, בשעה שאינו רוצה, אין אדם יכול להכחישו ע"ז, באשר דבר זה מסור ללב, ומי יודע מה שבלב חבירו אם רוצה לשתות באמת, או רק עלילה מבקש, רק היודע מחשבות יוכל לידע זאת, ולכן עשו תחבולה הזאת, המה צעקו בקול, תן לנו מים ונשתה כי צמאים אנחנו למים, ובזה ינצחוהו ממ"נ, אם לא יתן להם מים, אז יהיה לפניהם מקום טענה גדולה במה להדוף אותו, באשר הוא גרם להם הרעה הזאת להביאם למדבר הגדול הזה להמית אותם בצמא, ובאם משה ישתדל בתפלה מאת ה' שיתן להם מים בכדי להשקיט המחלוקה, אז יוכלו להוכיח מזה שהאמת כדבריהם, אשר גם ה' אינו יודע מחשבות, כי אם יודע הוא מחשבות שבלב, א"כ למה נתן לנו מים, הלא יודע הוא שאין אנו רוצים כלל לשתות אלא ודאי שגם הוא אינו יודע מחשבות, וגם הוא היה חושב שכצעקתנו כן הוא כי צמאים אנו למים, ומפני שמתחלה לא הי' שום צורך למים, ולא הי' חסר להם שום דבר גם במדבר, ומחלוקתם עם משה היה רק מחלוקת חנם, משו"ה כתיב "וירב" לומר שרק מחלוקת חנם היא, אמנם משה ידע האמת, כי אין להם שום צורך למים והבין גם ערמומיתם שברצונם גם כעת לתפשו במצודה על אחד משני הדברים, ולכן ברוב צדקתו וענותו התחיל להוכיחם על פניהם, "מה תריבון עמדי" בחנם? ואם תרצו לנסות את ה', "מה תנסון את ה''' הלא כבר הוכחתי לכם שהוא ית' יודע מחשבות וכל מי שאינו מאמין בזה כופר בעיקר הוא, ואמנם המה לא רצו לקבל מוסרו ותוכחתו של משה ובאחת צעקו "תן לנו מים"! ומחמת אשר באמת היה דבר קשה מאוד לשכך חמת המחלוקה הזאת, כי שלא ליתן מים א"א שאז יוסיפו עוד להעליל עליו ולרגמו גם באבנים, ליתן להם מים א"א, כי אז היו מאמתים בזה ח"ו שאין הקב"ה יודע מחשבות ולכן הפיר ה' עצת ערומים ג"כ בתחבולה, שיפול יסוד הממ"נ שלהם, כי בתחלה אשר לא היו צמאים למים לא היה יכול ליתן להם מים, מה עשה הקב"ה "ויצמא שם העם למים" ואף שטבע אכילת המן לא הי' גורר צמאון, עשה בדרך נס שיהיו באמת צמאים למים, וכיון שבאמת צמאו למים משו"ה "וילן" העם על משה, שהיה להם תרעומות אמיתית על שהביאם למדבר כי ימותו בצמא, וכעת אחרי שהיו צמאים באמת והיו קרובים למות, אז הוציא להם מים, וממילא נפל יסוד הממ"נ שלהם כי על משה לא יכלו שוב להעליל, דהא המציא להם מים גם במדבר וגם מבוקש השני לא השיגו אחרי אשר באמת היו נצרכים כעת למים, וע"ז מסיים ויקרא שם המקום מסה ומריבה מחמת שני טעמים הנ"ל, א) על ריב בנ"י, פי' שרצו לריב עם משה בחנם, ב) על נסותם את ה' וגו' בקרבנו, פי' אם יודע מחשבות בני האדם וכדברי המדרש וכמ"ש לעיל, כי זה היה עיקר הנסיון

א"כ אחי וקוראי! איך תוכלו להתברך בלבבכם כי שלום יהיה לכם אם בשרירות לבכם תלכו להשליך שקוצים חרפות וגדופים על הרב המד"א ע"י הוראת היתר כזה, שהוא אינו ראוי לאותה איצטלא, הלא ודאי אין זה כ"א מערמומית היצר אשר ישים ארבו ללכוד אתכם בפח עוון גדול ונורא כזה, כי כבר הראותיכם לדעת אשר גם על מרע"ה חפשו עלילות כאלה, וחשבו עליו שאינו ראוי לזה, וראיתי הלצה שנונה בחת"ס בתשובה לא' מתלמידיו שהיה נרדף מאנשי עירו, וכתב לו שאל יפול לבבו מקול דבריהם הרעים, באשר מעשה אבות ירשו בנים, ואין יעקב שלא יפגענו לבן, ואפי' אם נניח להם, שלפעמים יקרה ג"כ אשר באמת הרב אינו ראוי לכהונה גדולה כזו, מ"מ הכי בשביל זה הותר להרהר אחריו, חלילה וחלילה בהדי כבשי דרחמנא למה? עלינו לדעת כי ריש גרגותא ג"כ משמיא מוקמי, ואם ה' הקימו על לכהן בכהונה ודאי שאין להרהר אח"ז, ומדוע לא נשים לב לדברי חז"ל (ר"ה כ"ה) מפני מה לא נתפרשו שמותן של זקנים שהיו בימי משה שאם יאמר