מצח אהרן חלק א סז

ידוע הוא אשר עיקר ההגנה והשמירה שיש לנו בין האומות, הוא רק זכות התוה"ק אשר רק היא תשמרנו, היא תצילנו מכל פגע שלא יקרב במחנה ישראל, ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ובגמ' ובמדרש, כתוב בתורה, אם בחקותי תלכו גו' ונתתי שלום גו' וחרב לא תעבור בארצכם ורדפתם את אויביכם גו' כל הפרשה שם מיירי בהגנה, ולפי' הספרי האי אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, כן הברכה הראשית שבירך יצחק ליעקב הקול קול יעקב והידים ידי עשו הלא ידועה דרשתם ז"ל אשר בזמן שקול יעקב נשמע בבכ"נ, אז אין ידי עשו שולטות בו ועוד דרשו רז"ל (נדרים פ"א) ע"פ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, שדבר זה נשאל לנביאים ולא פרשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו, על מה אבדה הארץ, על עזבם תורתי, ובמד"ר אמר ע"ז אם ראית עיירות נתלשות ממקומן דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, וכן אמרו במד"ר, בשעה שישראל נוטלין דברי תורה ומשליכין לארץ אז המלכות גוזרת ומצלחת ומתקיימת ועוד כמה וכמה מאמרים מלאים במדרשי חז"ל, אשר עיקר כלי הזיין שבהם נוכל להלחם, ולסתום פיות משטינינו ומקטריגינו, הוא רק התורה, וכמ"ש רז"ל חגור חרבך על ירך, ההוא בד"ת כתיב, ובלעדה א"א להתקיים בגלות אפי' שעה אחת, כן עיקר סבת החורבן לא היה כ"א בעוון בטול תורה, באשר בעת ההיא בטלו כל הישיבות וכמ"ש רז"ל (שבת קי"ט) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן, ואפי' מעט הלומדים שנמצאו בעת ההיא היו לבוז ולחרפה בעיני כל הבריות, ולא היו נזהרים בכבודם וכמ"ש שם, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבזו ת"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים גו'

וע"ד הלצה קצת אמרתי כי הוא הטעם אשר סבת החורבן נתגלגל ע"י המעשה המסופר לנו בפ' הניזקין שדר להו עגלא תלתא שדא בי' מומא בניב שפתים ואמרו לה בדוקין שבעין דוכחח דלדידן הוי מומא, ולדידהו לא הוי מומא, כי ידוע אשר עונשי הקב"ה המה מדה כנגד מדה, בכדי שע"י העונש יוכל האדם לזכור החטא שחטא ויחזור בתשובה, ובספור הזה מרומז חטא של בזיון ת"ח אשר בגללו נחרב המקדש, עפ"י מה שארז"ל (מדרש קהלת) ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי, אלף נכנסין לבית הספר למקרא יוצאין עשרה למשנה אלף נכנסין למשנה יוצאין עשרה לגמרא ולהוראה, מזה נלמוד אשר הת"ח הגדול שהגיע להוראה מכונה ג"כ בשם "תליתאי" מפני שהוא הסלת המובחרת שיצאה משלש נפות, מקרא, משנה, גמרא, וכמו שעגלא תילתא חביבה אצל בעליה כן הת"ח אשר הגיע להוראה חביב מאוד בעיני ד', באשר הוא תליתאי ממקרא משנה גמרא, והוא הסולת המובחר שבכולם, וזמ"ש, שדר להו עגלא תילתא, פי' הקב"ה ישלח לאיזה עיר מושב בנ"י עגלא תילתא הוא ת"ח מורה הוראות, אכן תיכף כאשר יקבלוהו עליהם לרב "שדא בי' מומא", יתחילו למצוא חסרונות ולהטיל מומין בקדשי שמים, קצת אנשים יטילו מומין "בניב שפתים" כלו' שדבורי הרב והת"ח המה שלא כהוגן, היום דבר בכעס, והיום דבר דבר האסור, והיום שלא כהוגן, וכדומה מומין וחסרונות בניב שפתי הת"ח, "ואמרי לה" פי' יבואו עוד כת אנשים אחרים להטיל מומין "בדוקין שבעין" כלו' שעיניו של הרב אינם טובות ויפות, לא ישגיח כלל על דברים הנחוצים, ומעלים עין מכל הדברים הצריכים לצרכי הקהלה, ואמנם החסרונות של עצמם לא ירגישו מאומה וכאילו הם נקיים מכל חטא ואין בהם שמץ דופי, ורק בהת"ח ימצאו חסרונות, וע"ז אמר "לדידן הוי מומא" פי' כל המומין ימצאו רק בנו, וישגיחו בשבע עינים רק על הת"ח, אבל "לדידהו לא הוי מומא" עליהם בעצמם אין שום פגימה קטנה, ואם באמת מבקרים הם מדוע לא יבקרו גם מומין שלהם בעצמם, ובאשר חטאו בעוון בזיון ת"ח משו"ה נתגלגל ג"כ סבת החורבן ע"י מעשה כזה המרומז בתוכו חטא הזה

ובאמת זהו כל פרי חטאתינו, ותקף ארך גלותינו המר, ואיך נוכל לצפות לישועה באשר החטא שגרם לגלותינו