מצח אהרן חלק א סו

שהמאור שבה הי' מחזירם למוטב וכמ"ש לקמן טעם הדבר

היוצא מכל האמור שהיסוד הראשון מה ששפע הברכה תלוי רק בשכר התורה, עולה כראי מוצק, והצילנו אותו מכל הקושיות, וגם מובן הוא בטעמו, ונבאר המאמר שהתחלנו, דידוע דתואר שם "לילה" מוסב על שעה שאינה מוצלחה, משום דרוב צרות יחשיכו לאדם כמו לילה, ותאר שם "יום" על שעה מוצלחה ושמש ההצלחה יאיר לו נתיב בכל פנות שהוא פונה, ומזה הטעם נקראת התורה בשם "אור" באשר מאירה לאדם העוסק בה, ונותנת לו פרנסה והגנה ושום פגע לא יקרה באהלו, ובאשר שגם במזבח מצינו כל הסגולות אלה כמו בתורה, שגם זכותו גרם פרנסה והגנה, כמ"ש ז"ל מזבח, שהוא מזין, מזבח, מזיח גזרות, ולזה גם אותו יכולים אנו לקרוא בשם "אור" וזהו כוונת בבא בן בוטא, בתשובתו להורדוס ששאל ממנו מאי תקנתי' על שהרג לכל הת"ח, השיבו כהוגן, הוא כבה אורו של עולם, באשר הרג לת"ח, ואין זכות התורה להאיר לארץ, ולכן יעסוק באורו של עולם, היינו שיבנה ביהמ"ק, שגם על ידו יוכל להשיב אור העולם כבראשונה, באשר גם זכותו יגרום פרנסה והגנה וכנ"ל, תובב"א: דרוש ח' ידבר בענין כבוד לומדי תורה, שכר המקיים, ועונש העובר: (נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם)

לפתיחת הדרוש והמוסר הזה, אפתח במשל פי, הרופא המבקר חולים, בעת שאין להרופא שום חלק באפטייק, יוכל לכתוב רעצעפטין כרצונו, הן רב, הן מעט, הן הנקחים בזול, והן ביוקר, הכל כפי הדרוש למצב החולה באשר אין שום מקום לחשוד את הרופא כי ברבוי הרעצעפטין טובת עצמו הוא דורש, כי אין לו שום חלק בזה, ושום הנאה לא יגיע לו אף אם ירבה ברעצעפטין, אמנם אם האפטייק של הרופא בעצמו הוא, וע"י רבוי הרעצעפטין יגיע לו הנאה מזה, אז קשה מאוד עליו לכתוב רעצעפטין יקרים באשר העם ירננו אחריו כי רק טובת עצמו הוא דורש, אכן בכ"ז אם הרופא הוא בעל מדות ישרות, וחיי אדם יקר בעיניו, לא ישים לבו לקול דבת הכסילים המרננים אחריו, ובאם לפי חכמתו ברפואה יבין כי מצב החולה מסוכן הוא ונדרש לו ליקח מזור בדמים יקרים, לא ימנע מלכתוב הרעצעפט הנדרש, והמה ידברו מה שידברו וכי מפני השוטים יאבד אדם מעולמו? כן רבותי! טרם אתחיל לדבר מהחטא הגדול והנורא השורר בקרבנו בעצם תקפו, הוא חטא של בזיון ת"ח, מוכרח אנכי להגיד מראש, אף כי גם אותי הצעיר והדל הקימני ה' על, וזכני להמנות בתוך קהל רבנים, ואם אדבר מחטא הזה, הריני דומה ממש כמו הרופא שיכתוב רעצעפטין לאפטייק שלו, באשר שגם אנכי אוכל לקבל איזה הנאה מזה, וא"כ תוכלו לחשדני כי רק טובת עצמי אדרוש, אכן באשר החטא הזה הוא מסוכן מאוד שאין כמוהו והוא בכלל כי דבר ה' בזה שנאמר בסופו הכרת תכרת, וגם הוא מן הדברים שאין לו חלק לעוה"ב, וכמבואר (בשו"ע יו"ד סי' רמ"ג) ובעוה"ר נכשלים בזה רוב העולם, לכן איך אוכל להתאפק ולכבוש רעיון מוסרי הטוב אשר חנני ה' בזה ואיך נוכל לעמוד מרחוק בעת שנראה כמה וכמה אנשים מאבדים עולמם הנצחיי בשעה אחת חלילה בשביל חששה קטנה כזאת? ולכן אנחנו נדבר מה שיורנו ה', והמדברים הלא שפתם אתם ומי אדון להם: