מצח אהרן חלק א סב

ונא' כי מוצאי מצא חיים, ובעד סוג הצדקה שיש בהחז"ת, יזכה לבנים בעלי חכמה, ונגד דבר הנוסף בצדקה זאת, והוא "וברכה" השכר בזה הוא "ושלום" ע"ד מאמרם (ב"מ נ"ט) אין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך אימתי גבולך שלום בזמן שחלב חטים ישביעך, וכיון שע"י החז"ת יזכה לרוב ברכה, ויהיה אצלם חטים לשובע, ממילא יזכו לרוב שלום שהיא ההצלחה היותר גדולה בעולם וכמ"ש רז"ל (סוף עוקצין) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום

והנה לפי מה שהבאנו מן הגמרא, דאימתי שלום בעולם בזמן שרוב ברכה מצויה, ובשנת בצורת רח"ל יחסר מדת השלום, א"כ הלא שנינו באבות על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת והשלום, וכיון שאחד מעמודיה הוא "שלום" א"כ בשנות הרעב רח"ל שאז יחסר מדת השלום א"א לעולם להתקיים באשר יחסר אחד מעמודיה, וכמו כן פי' מלבי"ם זצ"ל על פסוק, כי אקח מועד אני מישרים אשפוט נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, ופי' דהאמת שהוא היושר, הוא בעצמו מדבר, כי אקח מועד" פי' שאמעוד ואחלוק רגלי מעט, מלשון מעדו קרסולי, ואז "אני מישרים אשפוט", כי הסוף יהיה, אשר "נמוגים ארץ וכל יושביה", כלו' שכל העולם יחרב, באשר "אנכי תכנתי עמודיה סלה" שאנכי היושר הוא אחד מעמודי עולם ומשו"ה במוט רגלי ההכרח שיחרב העולם, ואף אנן נאמר כך לגבי עמוד השלום, כיון שבשנות הרעב יתמוטט עמוד השלום, יש מקום לדאוג על קיום העולם, אבל בשנות ברכה שאז השלום בתוקפו נוכל לישב בטח בארצינו, ושום מורא לא יעלה עלינו, באשר כל עמודיה קיימין, וזהו באור הכתוב "אם בחקותי תלכו" שתהי' עמלים בתורה וכפי' הספרי, אז תקבלו השכר, "ונתתי גשמיכם בעתם גו' ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה גו' ויהי' שנות שובע בעולם כי זהו השכר שיגיע בעד התורה, ובאשר יהי' רוב ברכה ואכלתם לחמכם לשובע, אז "וישבתם לבטח בארצכם פי' שתוכלו לישב בטח מבלי דאגה איך יתקיים העולם, כי אז "ונתתי שלום בארץ שכיון שיש ברכה יש שלום וכל העמודים קיימין ואח"כ אמר ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם זו הבטחה אחרת, שבזכות התורה יהיה לכם ג"כ הגנה מן האויב, שהתורה תשמר אתכם מכל צוקה וצרה, ומתורץ קושיית האלשי"ך ז"ל

ואחרי שבארנו אשר שפע גשמי ברכה תלוי רק בתורה, יתבאר לנו מאמרם בתענית שהתחלנו, דהנה במס' (שבועות י"ז) אחז"ל כל המבדיל על היין במו"ש הוויין לו בנים ראוין להוראה שנא' להבדיל בין הקדש ובין החול ולהורות את בנ"י עיי"ש, וא"כ באשר אילפא טרח עצמו להמציא יין בכדי להוציא כל העדה בהבדלה על היין, שבזה גרם להם לזכות לבנים ת"ח ראוים להוראה, והרים בזה קרן התורה שהיא הרפואה האמיתית לירידת גשמים, ובאשר הוא טרח הרבה להרבות לומדים בישראל, שילם לו ד' כפעולתו, ובעת שהוא התפלל ובקש רחמים על הגשמים, תיכף נענה ואתי מיטרא, ויוכל היות אשר לפי ערך מצבו לפי הזמן והמקום היתה טרחתו גדולה יותר מרבינו הקדוש, לכן נענה מן השמים בירידת גשמים אף בעת כזאת אשר רבי לא נענה, וכן מצינו כמה פעמים בש"ס, כי האדם שטרח הרבה להרים קרן התורה זכה שיתקבל תפלתו להוריד גשמים וכמו שהובא שם בתענית ג"כ מעשה אחרת, שרב גזר תעניתא ולא אתי מיטרא נחית רב שילא בעי רחמי ואתי מיטרא, א"ל מאי עובדך א"ל מקרי דרדקי אנא ומקריא לבני עניי כבני עתירי עיי"ש כל המאמר, וכן (ב"מ ריש פ' הפועלים) אמרו גבי ר' חייא ובניו, כיון שאמר משיב הרוח נשב זיקא מוריד הגשם ואתי מטרא, והוא ג"כ מזה הטעם, דשם גופא הובא שר' חייא אמר לר' חנינא בהדי דידי מינצית אנא עבידנא לתורה דלא תשתכח מישראל ציידנא טבי ואריכנא מגילתא כו' הרי לפנינו מכל המאמרים, כי אלו הצדיקים אשר טרחו הרבה בהרמת קרן התירה, זכו שתועיל תפלתם להוריד גשמי ברכה על כל העולם, כי רק