מצח אהרן חלק א סא

נקרא שמו מזבח מפני שהוא מזין, וכיון דשכר הברכה בזה היה תלוי, בנקל היה לכאו"א לצאת חובתו המוטל עליו ביתר שאת, שבכל ימות השנה היה יכול לעסוק בעסקיו, רק שלש פעמים בשנה עלה לראות פני ד', והביא קרבנו בידו, וודאי שלא היה איש אשר נמנע מזה, כי לא דבר כבד הוא וכן הכהנים המקריבין את הקרבנות היו זריזים וממולאים להקריב אותו בלי שום מחשבת פגול ופסול, והקרבן היה נעשה בכל ההדורים, וכמ"ש כהנים זריזין הן, וכיון שאנחנו מצדנו השלמנו חקינו מה שמוטל עלינו באופן טוב, לכן גם הקב"ה השפיע עלינו ממרום רוב גשמים מאוצר הטוב, אבל עתה משחרב ביהמ"ק, ואין לנו שיור כ"א התורה הזאת, אשר רק על ידה נוכל לזכות לרוב ברכה, ובזה לא יוכל אחד לקיים כדין, כי מי מהלומדים יוכל להתפאר ולומר, אנכי, לא בטלתי מן התורה אף רגע, ונדיבי עמנו גם הם יתרשלו מלהחזיק את התורה כראוי, ובאשר אנחנו לא נעשה את שלנו, לכן ג"כ שדי לא יעשה את שלו, ומשו"ה משחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר הטוב, והדברים ברורים

ואחרי כל אלה נסיים את המאמרים שהתחלנו, בהקדם מה שאנו מתפללים בכל יום, כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום, המשך המאמר כך הוא דמצינו שני דברים העומדים ברומו של עולם, והם תלויים רק בשכר התורה ומחזיקיה, חדא הא דאמרינן, שרוב ברכה ופרנסה לא יהי' כ"א ע"י רוב תורה, ואידך הא דאמרינן (כתובות קי"א) שתחיית המתים לא יזכה האדם כ"א ע"י טל של תורה או ע"י החז"ת, וע"ז באו אנכה"ג מסדרי התפלה לקבוע מקום תודה לד' על אשר בטובו הנחילנו התורה, שעל ידה נזכה בשני דברים אלו, וזמ"ש כי באור פניך נתת לנו ה' "תורת חיים", כלו' שע"י התורה נזכה לחיים הנצחים ובאשר שעל התורה בעצמה לא יוכלו להודות כ"א ת"ח העוסקים בתורה, לכן לעומת אנשים ההמוניים אשר בעצמם לא ילמדו אומר "ואהבת חסד" כלו' שגם עליהם להודות לד', שנטע בלבם אהבה וחשק להחזיק לו"ת, שעי"ז יזכו ג"כ לאלו היעודים, כי כנוי "חסד" יבוא תמיד על החזקת לו"ת, באשר שזהו רק מחסד ה', אשר החזקת תורה יהא נחשב כלמוד התורה, וכמ"ש בספרי, עץ חיים למחזיקים, אילו נאמר עץ חיים ללומדיה לא היתה תקומה לעולם ח"ו משו"ה אמר עץ חיים למחזיקים, וכמבואר אצלי בארוכה (דרוש ו') עיי"ש, ופרשנו בזה הכתוב: "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד", דשם צדקה מוסב על זה שאדם נותן לעניים פשוטים שאינם בני תורה משו"ה אמר "זרעו" דכמו שזריעה הוא רק ספק אם יאכל פירות, כמ"ש רז"ל אדם זורע ספק אוכל, כן הצדקה שאדם נותן להם הוא רק ספק אם יקבל שכר כי פן נכשל בעני שאינו הגון ואינו מקבל שכר כמ"ש רז"ל [ספ"ק דב"ק.] על ירמי', שהתפלל על בני ענתות שיכשלו בעניים שאינם מהוגנים ולא יקבלו שכר, ועל "חסד" שהוא ללו"ת אמר "קצרו" מפני שהמה ודאי מהוגנים ובטוח שיקבל שכר על נתינתו להם

ונחזור לדברינו, אשר לעומת ההמון אמר "ואהבת חסד", לומר שגם המה יודו לד' שמצא גם עבורם תקנה, ולפי שאמר "ואהבת" שיורה אשר אהבה נטוע בלבם להחזיק התורה, וכמו שנראה בעליל שההמון יאהבו יותר לתת ללו"ת, מלתת לעניים פשוטים, ולכן יבאר הטעם לאהבה הזאת, "וצדקה" כלומר שמצות צדקה יקיים גם בנתינתו ללו"ת, באשר גם המה עניים, ועוד יש דבר נוסף בצדקה זאת מה שאינו בצדקה לעניים פשוטים "וברכה" שע"י החזקת תורה יזכה לרוב ברכה ופרנסה וכנ"ל, ומפני שהפליג בשבח החזקת לו"ת, לומר עליה דחדא דאית בה תרתי היא, ולבד שיקיים מצות צדקה, עוד מעלה אחרת יש בה שיזכה לברכה, יבאר אח"כ השכר היוצא ע"י ב' סוגים אלה, נגד "וצדקה" אמר שהשכר יהי בעבור זה "ורחמים וחיים" וכמאמרם כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וע"י שרחם עליהם, יזכה לרחמי הקב"ה, ועוד אמרו בפ"ק דב"ב, כל הרגיל לעשות צדקה הוויין לו בנים בעלי חכמה שנא' רודף צדקה גו' ימצא חיים,