מצח אהרן חלק א ס

בנים, ע"ז ינחם אותם הנביא בשם ה', כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו שבתותי, ואמנם לא די לפניהם בשמירת שבת בלבד, כי אם "יבחרו באשר חפצתי" פי' שע"י מצות שבת, יבחרו גם למלאות החפץ שלי, שהוא התכלית היוצא ממצות שבת, ומהו התכלית, "ומחזיקים בבריתי" שיחזיקו לת"ח ובני עניים לגדלם לתורה, ואו אתן להם שם טוב מבנים, כי אלו הבנים אשר הם יגדלום לתורה, נחשבו לבניהם ממש וכמ"ש כל המלמד לבן חבירו תורה כאילו ילדו, וכן אמרו (ב"מ פ' הפועלים) ולוקח נפשות חכם, זהו שמלמד לבן חבירו תורה, נחשב לו כאילו לוקח לו נפשו של הבן, וכאילו הם בניו ממש, ובנים כאלו הנקנים ע"י החזקתם לתורה טובים הם מבנים הנולדים לו ממש, דאיזה בנים אשר ינתן לו מן השמים מוכרח לקבלם, ולפעמים אם הבן איננו י"א, לבד שלא יועיל לאביו להצילו מדין קשה, אדרבה עוד יגרום להורידו לגיהנם, כמ"ש הגר"א בפי' הפסוק, יסר בנך ויניחך, דכשהבן רשע אז מורידין לאב לגיהנם לראות ביסורי בנו, ולזה אמר יסר בנך ויניחך, פי' שתוכל לישב במקומך בעוה"ב, ואמנם הבנים הנקנים לו ע"י החזקתם, ודאי שיוכל לבחור בנים כשרים וי"א, ולכן טובים הם מבנים ומבנות הנולדים לו בעצם

וא"כ כיון שעיקר אמונה החזקת לת"ח משבת ילפינן, ודאי שאין די להחזיק לת"ח רק בלחם צר ומים לחץ, וכמו שבשבת לא יוכל האדם לומר באשר ביום הזה אשב בטל ולא ארוויח מאומה, יספיק לי לאכול בו ביום רק פת וקטנית בלבד, כי עי"ז שמענג השבת במאכלים ובגדים טובים, נותנין לו נחלה בלא מצרים, באופן זה ג"כ מחויבים הם להחזיק לת"ח, לענגם ולגדלם, ולא יאמר איש המוני, הן אנכי עמל ויגע ובזעת אפי אוכל אני רק לחם וצנון, ודר בדירה סרוחה, וא"כ די והותר לת"ח היושב בטל לגמרי שיספיקו לו דירה ומאכלים כמוני, כי אדרבה ע"י רוב פזורו לת"ח יוסיף לו ה' רוב ברכה, כן מצוום אנו עפ"י הדין, ובארתי יפה עפי"ז טעם הפלוגתא בש"ס (ברכות ד"י ע"ב) על פסוק נעשה נא עליית קיר קטנה, רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה, ומאי קיר שקירוה, וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלוקה לשנים, ומאי עלייה, מעולה שבבתים, ונ"ל דפליגי בזה, באיזה מדריגה היתה עומדת החזקת התורה שהחזיקתה השונמית לאלישע, דלמ"ד עלייה היתה ומאי קיר שקירוה, א"כ בע"כ מקודם פרועה היתה בלא גג, וכיון שהיתה בלא גג, ממילא שלא השתמשו בה מקודם לצורכן, כי בלא גג לא חזי לתשמיש, ורק עתה בהתארח אצלם אלישע, קירוה וכסוה בגג שיהא ראוי לדירה בעדו, ולפי"ז לא דחקו עצמן בשביל הכנסת הת"ח לביתם, לקמץ מעט מדירתם, רק מקום פנוי שהיה להם נתנו לפניו, והמקום מצד עצמו ג"כ אינו מקום מובחר דדירה בבית התחתון הוא מעולה ביותר מעלייה מפני שאין טורח לעלות עליה, כמבואר בב"מ, ובכ"ז היה זכותה גדול מאוד וא"כ נלמוד מזה שאפילו האדם שלא ידחוק עצמו להספיק לת"ח מגרונו ממש, ורק אם יברכהו ד' במותרות אז יהנה גם לת"ח, בנתינה פחותה וגרוע מכפי שאוכל הוא בעצמו, ג"כ זכותו אין קץ, וכ"ז הוא רק למ"ד עלייה היתה, אכן למ"ד דאכסדרה היתה, וחלקוה לשנים, א"כ עד בוא אלישע אצלם היו הם בעצמם דרים בכל האכסדרא ועתה חלקוה לשנים לעשות מקום לת"ח, ולבד שדחקו דירת עצמם בשביל זה, עוד נתנו להת"ח הזה מקום מעולה שבבתים כדדריש הש"ס מלשון עלייה, ונלמוד מזה שדווקא המחזיק ת"ח רק באופן כזה, היינו שיתן לו מאת המוכן לפניו ויכבדו מגרונו ממש והחלק היפה והטוב יתן לת"ח אז רק אז יזכה לברכות אלו והדברים נכונים: ואמנם מה עושים אנחנו, הגענו למדרגה שלא לתת אפילו "חלה" שהוא דבר מועט לת"ח, ולכן נתקיים בנו דעמא דארעא אזלא ומדלדלא, והעוני גבר בארץ, כי זה בזה תלוי וכנ"ל, וכמ"ש רז"ל (ב"ב כ"ה) מיום שחרב ביהמ"ק שוב אין הגשמים יורדים מאוצר טוב, וטעמא בעי שייכות חורבן ביהמ"ק לירידת גשמים, וא"ש לדברינו, דבשעה שביהמ"ק היה קיים, היה תלוי שפע הפרנסה והברכה בעבודת הקרבנות במזבח, וכמ"ש לכתובות ז') למה