מצח אהרן חלק א נח

כתרה של תורה מי שאינו מאבד אפי' לילה אחת, ונ"ל כוונה אחרת בזה בהקדם מה שאמרתי הטעם בדרך הדרוש על הא דאחז"ל בכמה מקומות, שמומר לחלל שבתות הוי מומר לכל התורה, דהנה קיום התורה לא יוכל להיות כ"א באופן שעשה יששכר עם זבולון, שיששכר יושב באהלו ש"ת, וזבולון ישכון לחוף ימים, למצוא מחית ידו בעדו ובעד יששכר, דאם כל בני העולם כלו יעזבו מסחרם, ויקבלו על עצמם עול התורה אז לא יוכלו להתקיים, דמאיזה מקום ימצאון טרף לנפשותם ואם אין קמח אין תורה אמר התנא, "הרבה" עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, ואם כלם ישלחו במסחר ידם, והתורה ישליכו אחרי גום, אז לא לבד שהתורה לא תתקיים, כי אם גם המסחר לא יתקיים, כי באשר תחסר להם זכות התורה אשר בה תלויה שפעת הפרנסה, ישלח ה' מארה במשלוח ידם, ואמנם אם המצוינים בכשרונותיהם ישבו באהלה ש"ת, ושאר העם אשר אין כחם וחילם לאורייתא, ישלחו במסחר וקנין ידם, זה וזה יתקיימו בידם, כי המה יחזיקו הלומדים, וזכות לומדי התורה תריק להם השפע להצליחם בכל אשר יפנו, ואמנם חשש הקב"ה פן ברבות הימים, לא ירצו הנדיבים אשר בעם לחסר ממונם ולהחזיק בזה ידי הלומדים, באשר יחשבו זה לחסרון כים, ולא יאמינו חלילה, כי בגלל הדבר הזה יתברכו בכל מעשה ידם, וגם אותן האנשים אשר ירצו להחזיק ת"ח, יחזיקו אותו רק בלחם צר ומים לחץ, ולא ירצו לגדלו משל אחיו כמצוה עליהם, וכדאיתא בסוטה ד"מ באומרם הלא אנחנו עמלים בזעת אפנו, והוא יושב בטל, א"כ די והותר אם נחזיקנו בלחם צר, שלא יגוע ברעב ולכן בכדי להשריש עמוק עמוק בלבותיהן של ישראל כי לא יחשבו לחסרון, מה שגוזין מעמלן ונותנן לת"ח, רק אדרבה לטובתן הוא, שבזכות זה יתברכו גם הם, וכל מה שיוסיפו לתת לו, יוסיף ה' להם אלף פעמים ככה, נתן לנו לדוגמא את יום השבת, שהוא ג"כ יום ששובתין בו מכל מלאכה, ואין מרויחין באותו יום כלום, וצוה לנו אשר מעמל ששת ימי המעשה, יחזיקו גם את יום המנוחה ולא די להחזיקו במאכלים כאלו אשר יאכל בימי העבודה, רק שצריך לענגו בתענוגים, ברבורים שליו ודגים, כי עי"ז שנשבות ביום השבת ונענגו מעמל ימי המעשה, יתברכו כל ששת ימי המעשה, שכלם מקבלים שפע אור וחיים מיום המנוחה, כמבואר בזוה"ק, ובגלוי הראה זאת לעיני כל ישראל, כי לא יפסיד האדם מאשר יכבד את השבת, ולא משלו הוא נותן, כי ביום הששי לקטו לחם משנה, גם ליום השבת וזה שאה"כ (שמות ט"ז) "ראו" כי ה' נתן לכם השבת, פי' תראו זאת בעיניכם, כי שום חסרון ונזק לא יגיע לכם מזה, כי ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, וכמו שבשבת ראו זאת בעיניהם, כי חסרון וודאי לא יגיע למי שישבות ביום המנוחה, ויחזיק אותו מעמל **(מצד עצמו הוא סך עצום, וגם הוא על כל העולם, אשר נמצא בהם כמה סוגי אנשים, בורים, קלים אפקורסים, אשר איזה אנשים מצד קלותם, ואיזה מחמת גודל הקצבה בוודאי יפרצו הגדר ולא יקיימו הצווי, וא"כ לפי מחשבותיכם, לא הי' כדאי לפני הקב"ה לצוות ע"ז באסור, כיון שבוודאי ימצאו מתפרצים הרבה, ויכשלו באסור רק לצוות כמו שצוה על כל המצות, אתרוג, תפלין וכדומה, שמי שיעשה כן יקיים המצוה, ומי שלא יקיימנה ליקום בארור, ובכ"ז נראה כי לא כן עשה הקב"ה, רק הטיל אסור חמור ונורא על עוון טבל, איסור מיתה בידי שמים, והוא מחמת שלא רצה בבזיון הת"ח אשר כבודם יקר מאוד בעיניו, לכן לא רצה הוא ית' שפרנסותיהם וחייהם והיה תלויים להם מנגד, כפי נדבת לבב הבעה"ב, ומשו"ה עשה קשר גדול והטיל אסור חמור, ואם ימצאו מתפרצים, המה לבדם עוונם ישאו, וא"כ אחי היקרים איך תרצו אתם להתחסד יותר ולחשוש מה שלא חשש הוא ית' בעצמו, ובדעתכם לבטל האסור, וחיי הרב יהיו תלויים לו כפי אשר ירצה כל אחד יתן לו, לא זו הדרך ישכון אור האמת והצדק, ואם דעתכם באמת לעשות כמו שצוה הקב"ה, ולהדבק במדותיו, האספו כלכם לחזק האסור, לעשות סייגים וגדרים בפני המתפרצים, ותחת אשר רצונכם כעת לגרוע פרנסתו הדלה, עוד תוסיפו אמץ להוסיף על שכירותו, כי זהו חוב אמתי וכמ"ש (רמב"ם הלכות שקלים) חובה על כל עיר ועיר לפרנס דייניהם, לא הספיקו מוסיפין להם, לא רצו מוסיפין להם בעל כרחם, ואז רק אז כל הברכות הנאמרים למחזיקי ת"ח יחולו על ראשכם, ותזכו לראות בבנין בית הבחירה אכי"ר:)**