מצח אהרן חלק א נז

ובכדי להרחיב באור מאופן חיובנו להחזיק ידי ת"ח העוסקים בתורה, נבאר מ"ש חז"ל, שהתורה שאלה להש"י כשישראל יכנסו לארץ, זה רץ לזיתו וזה רץ לכרמו אני מה תהא עליו השיב לה שבת יהיה בן זוגך, וקשה מאוד לפרש המאמר כפשוטו שהתורה תתקיים בלמוד בשבתות בלבד הלא אחז"ל במי אתה מוצא **(בריאותו, ואף שהחולה בעצמו לא יבין זה עפ"י שכלו, מ"מ יאמין להרופא או החובש, ואף שהאמונה ברופאים תגדל מאוד, ליקח סמים מרים, ויניח לחתוך את בשרו עפ"י עצתם, מ"מ לפעמים יקרה שהאדם לא יאמין אף לפרופיסור היותר גדול בעולם, כגון אם יאמר להחולה כדברים האלה, אנכי אתן לך רעצעפט על תנאי כזה, באם שתתן לי עשרה רו"כ בעד הוויזיט, אז ייטיב לך הרעצעפט מאוד, ויערב ויבוסם לך, ובאם לא תתן לי אז לא לבד שלא יועיל לך אלא שזה הרעצעפט גופא יזיק לך עוד ביותר ויהיה לסם המות כי יבוא בקרבך, יהנה רעצעפט בתנאי כזה, אפילו אם יבוא פרופיסור היותר גדול, שום אדם לא יאמין לו, ועוד יהיה ללעג ולקלס, לחרפה ובוז לכל שומע כדבר הזה, כי ממ"נ אם בטבע הדבר להועיל יועיל אפילו בלא תשלומין, ואם בטבעו להזיק, מה יועיל תשלומי הרופא, האם ע"י התשלומין יתהפך הטבע מממית למחיה, וענין כזה המש היה אצל קרח וסייעתו, הן כל העדה עמדו על הר סיני, ולא שמעו מפי הגבורה אלא עשרת הדברות, ואח"כ בא משה ואמר להם, כי "חזיר" או "חלב" אף כי תאוה הוא לעינים, ונפש האדם מתאוה לזה, מ"מ הוא דבר מסוכן וארסיי להנפש ומטמטם לבו של אדם "ומרור" אף שדבר מר הוא, מ"מ משיבה הוא נפש אדם האוכלה בפסח לשם מצוה, וכדומה כל פרטי המצות, אף שע"י שכלם לא יכלו להבין זאת, מה נשתנה מאכל זה מכל המאכלים, בכ"ז קבלו דבריו והאמינו לו באשר גם המה ידעו כי משה מלומד הוא בחכמת תוה"ק יותר מהם, כי ה' ודבר עמו מאהל מועד להבינו כל חכמת תוה"ק, ורק הוא הרופא היותר גדול ומלומד לתחלואי הנפש והוא יודע הדברים המזיקים והמועילים לה, וכן אם היה בא משה לאמר, "דגן" או "חטים" הוא ג"כ דבר מסוכן לפני הנפש ואסור לאוכלו, היו מאמינים לו ג"כ, כי כמו שלא ידעו את טבע החזיר, ובכ"ז כאשר אמר משה שמסוכן לפני הנפש, האמינו לו, כמו כן היו מאמינים לו אם היה אומר שדגן וחטין ארס הוא ומסוכן לפני הנפש, אכן בדגן וחטים ובשר אמר על תנאי, אם תתנו לאחי הכהנים והלוים מן הדגן והחטים תרומה ומעשרות, ומן הבשר מתנות כהונה אז יועיל לכם לזכות לרוב ברכה עי"ז, וכמ"ש עשר בשביל שתתעשר, ובאם לא תתנו לי ולאחי אהרן התרומ"ע, אז לא לבד שלא יועיל לכם, עוד הדבר הזה בעצמו יזיק לכם שתמותו בעוון זה, וכמ"ש הכתוב, ומתו בו כי וחללוהו על תנאי כזה לא יכלו בשום אופן להאמין שיצא מפי הקב"ה, ומסתמא רק טובת עצמו ידרוש בזה, דבשלמא על שאר המצות, אשר לא תלה האסור או ההיתר בתנאי כזה, שפיר האמינו לו, אבל מצות אלו לא יכלו בשום אופן להאמין שתנאי מבהיל כזה יצא מפי הגבורה

וא"כ אחי! מחלוקתכם היא דומה ממש למחלוקת קרח, דאם יטריף הרב לכם איזה דבר, אף שיהיה הפסד מרובה בכ"ז תאמיני לדבריו, ודבריו והיו קדושים לכם, וכן אם הי' אומר לכם, כי "מלח" אסור הוא לגמרי, וודאי הייתם מאמינים לו ג"כ רק מפני שבמלח אומר לכם על תנאי. אם תקחו ממני אז תזכו בשביל זה לרוב ברכה וכל הברכות שנבאו חז"ל למחזיקי ת"ח על ראשיכם יחולו, לא כן אם תקחו מלח מחנות אחרת תכשלו באסור חמור ותנאי כזה לא תוכלו להאמין, אמנם רבותי אף שבאמת קשה לסבול תנאי כזה, בכ"ז אנחנו ידענו עם מי היה הצדק במחלוקת קרח. והלא אנחנו כלנו מאמינים באמונה שלמה בהעונש הגדול והנורא שהעניש ה' לעדת קרח. א"כ איך תעש. גם עתה מחלוקת כזה, ובלתי ספק שהאמת והצדק כדברנו, באם תקחו מלת בבית הרב, תזכו עי"ז לרוב ברכה ופרנסה טובה, כי והו עיקר המועיל להשגת פרנסה וכמ"ש בפנים, וחלילה אם תקשו ערפכם לבלתי שמוע בקול תוכחתי, וכאז כן עתה תקחו באיזה מקום אשר תמצאו, אז תכשלו באסור חמור, כי אדם יוכל על עצמו לאסור אסר, וכמ"ש מפורש בפ' מטות, איש כי ידור נדר לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו גו' וכל מה שהצבור אוסרים על עצמם יש להם דין כב"ד הגדול שיכולים לתקן תקנות, וכל תקנה שתקנו בחרם יש לו כל דין אסורא דאורייתא והולכין בספיקו לחומרא וכמ"ש בשו"ע יו"ד סי' רכ"ח

ולעומת טענת הבע"ב אמרתי ג"כ, אתם נשיאי העדה, היודעין בעצמן חומר האסור, לכו נא ונוכחה גם על טענתכם, שברצונכם לבטל האסור, בכדי שלא יכשלו ההמוניים באסור חמור, הנה אנחנו בנ"י נצטוינו ללכת בדרכי ה', ולהדבק במדותיו, וכמ"ש ולדבקה בו, וארז"ל הדבק במדותיו של הקב"ה כו', ואמנם להתחסד יותר מדרכי ה', וודאי שלא נצטווינו ע"ז וא"כ ישמעו אזנכם מה שאתם מוציאים מפיכם הן עירכם עיר קטנה היא ואנשים בה מעט, וכולם יראי ה', לא נמצא בכם, לא כופרים ולא מינים ומומרים להכעיס חלילה, רק כולכם אנשים מאמינים, וגם הקצבה שקצבתם בעד הרב, מצער הוא מאוד, ערך א ק"פ לשבוע לבעה"ב, ובכ"ז תראו בעיניכם שנמצאו מתפרצים שמבטלים האסור, א"כ על הקצבה קצב הקב"ה לתת ללו"ת, שהוא סך גדול לערך שלשים פ"צ מפרנסת האדם, שני פעמים מעשר, תרומות, חלה, מתנות כהונה, ראשית הגז, אשר זה יעלה לכל אחד שליש מפרנסתו לחלק לפני לו"ת, והנה הסך)**