מצח אהרן חלק א נה

התורה והחזקתה, בפ' בחקותי, אם בחקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו גו' ואכלתם לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ גו', כל הפרשה המדברת בשפע רבוי גשמים ופרנסה, הרי עינינו רואות בפתח דבריו, כי תלתה את השפע הזה בתנאי, של "אם בחקותי תלכו", ורש"י ז"ל הביא בשם הספרי, דהאי "אם בחקותי תלכו" היינו שתהיו עמלים בתורה, הרי מפורש ששפע רוב גשמי ברכה תלוי בשכר למוד התורה. והואיל דאתא לידן הך פרשתא, נדייק בה, שאחר ההבטחה של, ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם, אמר, ונתתי שלום בארץ, איזה שייכות יש זה לזה, עוד הק' האלשי"ך ז"ל כיון דכבר הבטיח הכתוב "וישבתם לבטח" א"כ מיותר הוא מה שיבטיח אח"כ, וחרב לא תעבור בארצכם, דהא היינו הך, ויבואר זה בדברינו, אכן עכ"פ זה מפורש כי שפע גשמי הברכה והצלחה התבואות, תלוי הכל בתנאי דאם בחקותי תלכו, שהוא למוד התורה כדברי הספרי, ובש"ס מס' שבת (דף קי"ט) עשירים שבבבל מפני מה זוכין מפני שמכבדין התורה, היינו שמחזיקין לו"ת, הרי דע"י החזקת תורה זוכין לעשירות וכן בברכות ס"ג: ארז"ל המארח ת"ח בתוך ביתו לכ"ש, וכן "תכף לת"ח ברכה", ובמדרש שה"ש למה נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז כל מה שנקצץ ונחלף לטובתו הוא, כך ישראל כל מה שגוזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה לטובתן הוא, שאין מתברכין אלא בשביל דבר זה, ובמדרש קהלת, ע"פ שלח לחמך גו', אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה שנאמר שלח לחמך על פני המים ואין מים אלא תורה כו' ועי"ז כי ברוב הימים תמצאנו עכ"ל, הרי להדיא מכל המאמרים ששכר הברכה ופרנסה טובה תלוי רק בזכות למוד התורה והחזקתה שנחשב ג"כ ממש כלמוד התורה, וכמ"ש בארוכה בדרוש הקודם

וזהו כוונת המשנה באבות (פ"ה) רעב בא לעולם מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת בא מקצתן רעבין ומקצתן שבעין, גמרו שלא לעשר רעב של מהומה בא ושלא לטול את החלה רעב של כליה בא, ואינו מובן מאי מדה כנגד מדה יש בזה, ולדברנו א"ש, דעיקר כוונת הקב"ה בצוויו לתת תרומות ומעשרות לכהנים וללוים היא חזוק לו"ת כי בעת ההיא שישבנו באה"ק איש תחת גפנו ותחת תאנתו, והכל היו טרודים בעבודת האדמה, ולרדוף אחר פרנסה לא יכלו ללמוד הרבה בעצמם, ורק שבט אחד בחר ה' לקדשם לשרת אותו, והוא שבט הכהנים והלוים, ומשו"ה הזהירה התורה ע"ז באזהרה, לא יהיה לכהנים וללוים חלק ונחלה (דברים י"ח), בכדי שלא יהיה להם שום טרדה אשר תוכל להפריעם מעבוד את עבודת הקדש במנוחה ובצילותא דדעתא, כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן, שלא היה עליהם שום טרדת פרנסה, ואי סייפא לאו ספרא אמרו חז"ל במליצתם, וא"כ מאין ימצאו טרף לביתם, ע"ז צותה תוה"ק, שכל אחד יתן להם תרומות ומעשרות ומתנות כהונה, להחזיקם ולהחיותם, ולפי"ז כל הענין של תו"מ, לא היה אלא בכדי להחזיק הכהנים והלוים, שיוכלו ללמוד את התורה ולעמוד על משמרתם משמרת הקדש באין מפריע, וראיה גמורה ע"ז, כי לכהן עם הארץ, אשר לא עסק בתורה, באמת לא היו נותנים לו תו"מ, וכמפורש במס' סנהדרין ריש פ' חלק אר"י מניין שאין נותנין תרומות ומעשרות לכהן עם הארץ, שנאמר לתת להם מנת למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתור ה' יש לו מנת וכל שאין מחזיק בתורת ה' אין לו מנת ע"כ, ולפמ"ש ששפע ברכה ופרנסה תלוי רק במצות התורה ומחזיקיה, וגם ידוע לכל מארז"ל, אשר דרכי ה' לשלם מדה כנגד מדה, ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו, וא"כ באותו מדה אשר אנחנו מצדנו, נרבה בלמוד התורה, או לפזר כספנו להחזקת התורה, באותו מדה ישפע ה' לנו ממרום ברכה ופרנסה כנגדה, הן רב הן מעט חלילה, וזה מ"ש המשנה הנ"ל "רעב בא לעולם" אם תרצה לדעת הסבה אשר תגרום שרעב בא וגם באיזה אופן יהיה הרעב, הסימן הזה יהא מסור בידך, "מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין" וכיון שהעולם