מצח אהרן חלק א נד

ולפי דרכנו יומתק מאוד, דהנה אם נשאל לראובן שיאמר לנו, מי הצית אש בשערי ירושלים, והוא ישיב לנו כ"א מה שראו עיניו, אשר בא טיטוס וחילו והציתו אש בתוכה, תשובה כזאת ודאי שאינה הגונה להניח מעשה כביר כזה תחת יד המקרה ורצון טיטוס וחילו, וכבר הוזהרנו בתוה"ק "פן תלכו עמי בקרי", ועלינו להאמין שהכל בהשגחה פרטית מאתו ית', ואמנם אם ראובן ישיבנו, כי הקב"ה החריב את ירושלים, ומאתו יצאה הגזרה שיבוא טיטוס בשעריה להחריבה, תשובה כזאת לפי דעתנו תשובה נכונה ואמיתית היא, אכן באמת גם זה אסור לומר, דהלא מקרא מלא אה"כ, מפי עליון לא תצא הרעות, ולפי המדרש שהבאנו, אשר מעתה אין הקב"ה עושה כלום, אלא הרעות עושות שלהן, א"כ גם זה אסור לומר, שמד' יצאת הגזרה, רק התשובה האמתית היא שעוונותיהם החריבו את נווהם, והוא שמרוב העונות נבראו משחיתים, אשר המה סייעו בזה להחריבה, והנה דרך ההמוניים לשאול ספקותיהם מאת הנביאים והזקנים שבעם, וזהו כונת הנביא שאמר לאנשי סודו, כאשר ישאל העם מאתנו, "מי נתן למשסה יעקב" באם נשיבם שטיטוס עם חילו היו המציתים, ודאי שלחטא גדול יהיה זה לפנינו, להניח הדבר תחת המקרה, ועוד "הלא ה'", פי' אף אם נשיבם שד' הוא אשר הצית אש בירושלים, "זו חטאנו לו" בתשובה הזאת ג"כ נחטא לפניו ית', כי ג"ז אסור לומר, באשר מפי עליון לא תצא הרעות, ורק זה עלינו להשיבם "ולא אבו בדרכיו הלוך" כי יעקב וישראל לא אבו לילך בדרכי ה', ולכן רוב עונותיהם גרם החורבן

ואל החכמה הזאת נתכוון גם התינוק, דהנה אם נשאל לתינוק קטן, אשר לא הגיע עוד להבין ולהאמין שהכל הוא בהשגחה, מי הצית אש בירושלים, וודאי שאין לו להשיב כ"א תשובה הזאת, "טיטוס וחילו" כי באשר תנוק הוא עדיין, אין לו אלא מה שעיניו רואות, ואמנם אם תנוק קטן ישיב אותנו, שלא טיטוס היה המצית, רק גזרה הוא מאתו ית', וודאי שיהו חכמה יתרה לתינוק, להאמין שאין כל דבר נעשה ע"י מקרה, אכן תינוק זה הראה עוד חכמה יתרה מזה. וכאשר שאל אותו ר' יהושע מי הוא הנותן אתכם למשסה, השיב לו, "הלא ה' זו חטאנו לו' והביא ראיה מן המקרא, שאפילו לומר, שד' הוא המצית, ג"ז אסור, ואין חכמה גדולה מזה, והבן

היוצא לנו מכל האמור, ששכר ועונש השמיימי הוא כשכועו"נ שבמשפטי הרפואה, שהסס בעצמו ממית, כן העבירה ממיתה, והמצוה עצמה משלמת השכר, וכיון שכן, שוב לא יפלא בעינינו, אם נראה לפעמים, כי יתפלל צדיק גדול הדור על איזה ענין הצריך רחמים, ותפלתו לא תועיל כלום, ותפלת קטן ממנו בערכו יקובל כי רק המצוה בעצמה משלמת השכר, וכל מצוה משלמת רק שכרה הראויה לה, כפי שגזר הקב"ה מתחלה, שבעד המצוה הזאת ישולם שכר כזה, לכן יוכל היות שאותו צדיק מפורסם, אף שצדיק הוא בכל דרכיו, אבל במצוה הזאת שהיא מכונת לאותו ענין שמתפלל ע"ז, אינו זריז כ"כ לעשותה כתקונה לכן לא יוכל לפעול בתפלתו לקבל אותו שכר הראוי למצוה הזאת, כי מה יועיל אם הוא תקיף ורצוי בעיני ה' מחמת רוב צדקותיו האחרות, אחרי אשר המצוה הזאת לא יעשה כראוי לא תשלם לו המצוה את השכר שמגיע עבורה, ואולם צדיק שאמנם קטן ממנו בערכו, אבל זריז גדול הוא במצוה הזאת השייך לאותו ענין שיתפלל עליו לעשות אותה כתקונה בכל פרטיה ודקדוקיה, לאיש כזה וודאי שמצוה הזאת תשלם לו את השכר הראוי לה, וא"כ אם אך נבאר מקודם, בעד איזה מצוה תלוי כר פרנסה וברכת הגשמים, ואח"כ נבאר, אשר אילפא עשה המצוה הזאת בזריזות יתירה, אז לא יקשה עוד בעינינו, איך הועילה תפלתו להוריד גשמים בעידנא דריתחא כזאת, אשר תפלת רבינו לא נתקבלה, כי יוכל היות אשר המצוה הזאת קיים אילפא לעשותה ביתר שאת מרבינו הקדוש, ומשו"ה רק זכותו גרמה

והנה דבר זה כתוב בתורה, ושנוי ומשולש בתלמוד ומדרשים, שעיקר שכר של רוב ברכה ורבוי גשמים, תלוי רק בלמוד