מצח אהרן חלק א נג

כי גר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם, ויבנה ביהמ"ק שנקרא אורו של עורם (ב"ב דף ד' ע"א). הקושיא מבוארת, דאטו משו"ה יכופר עונו הגדול ע"י בנין ביהמ"ק, רק משום דשניהם נקראים בלשון אחד ז וע"כ צריך לומר דיש איזה ענין שהשכר שלו אינו תלוי, אלא בשכר התורה או בעבודת הקרבנות, ולכן כאשר הרג הת"ח, יתקן זה בבנין ביהמ"ק, ומה זה

והנה במס' תענית (דף כ"ד) איתא, רבי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה אילפא בעי רחמי ואתי מיטרא, א"ל מאי עובדך א"ל דיירנא בקיסנא דחיקא דלית בהו חמרא לקידושא ואבדלתא, טרחנא ומייתינא להו חמרא בקדושא ואבדלתא ומפקינא ידי חובתייהו ע"כ, וצריך באור להבין, דבשעת ריתחא כזאת, אשר תפלת רבי לא נתקבלה, יתקבל תפלת אילפא רק מחמת זכות הזה שהוציא לרבים ידי חובת קידוש והבדלה על היין, ומה ענין הבדלה על היין לעצירת גשמים?

כבר חקרו האחרונים, בעניני שכר ועונש העליון דהנה בעוה"ז נראה שני סוגים של שכר ועונש, א) שכוע"נ בדינא דמלכותא, כגון אם אחד יחטא לעבור על חק מדתי המלוכה יענישנו המלך כל אחד לפי רשעת חטאו, ובאם אחד יצטיין בגבורותיו על שדה המלחמה, או שיעשה פעולות גדולות לטובת המדינה, אז יקבל שכר מאת המלך, ב) שכוע"נ בחקי הרפואה, כי בספרי הרפואה יש ג"כ שכר ועונש, כגון אם אחד יאכל דברים המזיקין לקיבה, העונש שיחלה במחלת הקיבה רח"ל, ובאם יאכל סם המות, עונשו שימות, כן אם יאכל דברים מועילים ומבריאים אז יקבל השכר להרפאות ממחלתו, וההבדל בין שני מיני עונשין הללו כי בעונש המלכות, אין גוף עשיית העבירה עצמה דבר שיוכל להזיק לו, רק העונש הוא עבור שעובר רצון המלך, וכן השכר לא יקבל כ"א על קבלת עול המלך, אבל אין המצוה בעצמה משלמת השכר, ולא העוון ממית, רק כפי רצון המלך לשלם שכר לעושי רצונו ולהעניש לעוברי רצונו, אבל בשכועו"נ בחקי הרפואה, גוף העבירה תעניש והסס בעצמו ממית לאדם האוכלו ואין זה תלוי ברצון הרופא, כי רצון הרופא לא יעלה ולא יוריד, לא להמית ולא להחיות, כ"א הסמים עצמם, והרופא אינו בזה אלא בגדר יועץ, והנה בשכועו"נ העליון, שאנחנו מאמינים שהקב"ה ישלם שכר טוב לעושי רצונו ולהעניש לעוברי רצונו, העלה הרמב"ן וכל המקובלים ז"ל, שהוא דומה לשועו"נ בחקי הרפואה, דגוף העונש קשור בגוף העבירה, וגוף השכר קשור בגוף המצוה, כמאמר התנא (אבות פ"ד) שכר מצוה, מי משלם, "מצוה" פי' המצוה עצמה משלמת השכר, והביאו עוד ראיה לזה מן המדרש (בפ' ראה), וז"ל בשעה שאמר הקב"ה את הברכות בהר גריזים והקללות בהר עיבל שוב אין הקב"ה עושה כלום אלא הרעות עושות שלהן והטובות עושות שלהן וכמ"ש, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, ועיין לקמן (דרוש י"ד) שבארתי בארוכה פרט זה

ופרשתי בזה מאמר התמוה והידוע לכל (גיטין נ"ח) מעשה בר' יהושע שהלך לרומי מצא תינוק אחד נשבה בבית האסורים אמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה התינוק הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך, אמר מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל ע"כ, וכבר הקשו רבים מה ראה בו ואיזה סימני חכמה מצא בו, ואנכי מוסיף עוד, דמלבד שסימני חכמה לא ניכר בזה עוד גם סימני ילדות וסכלות נראה בתשובת התינוק, דתשובת חכם צריך להיות "משיב כהלכה" להשיב רק על מה שישאל ממנו ואם משיב עוד דברים אחרים שלא ממין השאלה זהו סימני ילדות, וא"כ הלא ר' יהושע לא שאל לו כ"א "מי נתן" והטעם מפני מה נתן למשסה לא שאל ממנו, ומה זה שהשיב לו, "זו חטאנו לו גו'" שזהו הטעם של החורבן ולא היה לו להשיב כ"א "הלא ה''' ולא יותר, ואמנם בפסוק גופא יש לדקדק, דאמר הלא ה' זו "חטאנו" לו, בלשון מדבר בעדו, ומסיים "ולא אבו" בלשון נסתר והכי הול"ל "ולא אבינו" כמן ברישא,