מצח אהרן חלק א נב

זה הסוחר חשב וטעה בדעתו, כפי שיטעו גם כעת עשירי עמנו, שרק האביון שאין לו במה להחזיק ת"ח, מוכרח הוא להשחיר עצמו על למוד התורה אבל העשירים באשר יוכלו לזכות לכתרה ש"ת גם ע"י החזקת ת"ח, אין צורך להם לטרוח בלמוד התורה, ולפי דעתו נתן לו עצה נכונה ומקובלת

וע"ז בא התנא הקדוש ריב"ק להשיבו על טעותו בשתי הקצוות, א) מה שתשאל אותי למה לי להשחיר עצמי ולעמול על התורה ביגיעות עצומות, והלא אם יהיה לי מעות, אז אוכל להשיג שכר התורה בלי טורח, והוא ע"י החזקת לומדי תורה, ע"ז השיב לו, "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה", פי' שארצה דווקא לדור במקום דל הנאות למקום תורה בכדי שיהיה גם ביכולתי ללמוד שם בשקידה, ואע"ג שהאמת כדבריך, שאוכל להשיג שכר הזה ממש גם ע"י החזקת תורה מ"מ ודאי מקובל ומרוצה יותר לפני הבוי"ת, מי שלומד בעצמו, ואף האדם שיש לו ספוק להחזיק גם הוא צריך ללמוד בעצמו, והראיה ע"ז, וכן כתוב בספר תהלים ע"י דוד מלך ישראל' אף שהיה "מלך" והיה סיפוק בידו להחזיק כמה וכמה ישיבות, ובכ"ז אמר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" פי' אף שזה השכר גופא יוכל להשיג גם ע"י אלפי זהב וכסף שהיה מפזר על החז"ת מ"מ טוב יותר תורת פיך, ובחר בעצמו לשים לילות כימים, ולהתרחק כל תענוגי מלכים בכדי שיהא לבו פנוי ללמוד התורה, מפני שבאמת רק למוד התורה בעצם חביב ורצוי לפניו ית"ש, ומה שהשוה שכר החזקת תורה לתורה, הוא רק מפני החסד ואין זה מצד הדין וכמ"ש לעיל

ולעומת טענתך השניה, שאם יהיה לי הרבה מעות, אז לא אצטרך לסבול דוחק הפרנסה, ויהא ביכולתי לחיות חיי נעם וענג ותורה וגדולה יהיה במקום אחד, וא"כ אף ששכר החז"ת אינו דומה ללימוד בעצם, בכ"ז כדאי להחליף, מחמת טעם זה, ג"ז אינו כלום, כי צריך אתה לדעת אשר באמת אין חלוק כלל בין עני לעשיר ואף העשיר שיש לו סך עצום, אין רשאי לפזר ממונו על מותרות ותענוגים, וגם הוא צריך לחיות רק כפי ההכרח, וא"כ אין נ"מ בין אם יהיה לי מעות לאין לי, והראיה ע"ז, "והלא בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו כסף וזהב ואב"ט שבעולם" כלומר שאין מניחים עמו בקבר כל הונו ורכושו, רק כל רכושו יניח לאחרים והמה ישתמשו בהם כרצונם, ומזה מוכח שגם מתחלה אין להאדם קנין עצמי במעותיו ורק שומר הוא עליהם, וכראיית חו"ה דלעיל, וכיון שהוא שומר, הדרא קושיתנו איך מותר האדם להוציא מעותיו, ובע"כ צ"ל כמ"ש, דעיקר ההיתר הוא מחמת שהקב"ה לא הפקידם ע"מ להחזיר רק הקנה המעות לצדקה, שעל ידם יוכלו הבריות להשיג צרכיהם, ולזה גם הנפקד מותר ליקח מהם על הצטרכותו מפני שאין צדקה גדולה מזה, וכיון שכן אף אם ירבון מחול הים מעותיו של אדם אינו רשאי להוציאם על דברים שאינם הכרחיים כי אדעתא דהכי לא הפקיד הקב"ה וכמ"ש לעיל, וע"ז מסיים, וכן הוא אומר לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות, פי' המעות שלי המה בעצם, והאדם אינו כ"א שומר עליהם, וא"כ אף האדם שחננו ה' בעושר גדול, אסור לו להוציא ממעותיו על מותרות, רק צריך לחיות בדוחק כפי העני וא"כ בטלה גם טענתך זאת, זמשר"ל בעז"ה, ובלצ"ג אמן: דרוש ז'. (במעלת שכר התורה)

הורדוס קטליה לכלהו ת"ח שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מיניה כו', א"ר השתא מאי תקנתיה דההוא גברא א"ל הוא כבה אורו של עולם שנאמר