מצח אהרן חלק א נא

והוי שולח יד בפקדון. היוצא לנו מן ההקדמה הזאת, דמזה שהכסף וזהב אין מלוין לאדם לקבר, מוכח שהאדם אין לו קנין עצמי במעותיו רק שומר הוא עליהם, ומסתעף מזה שאף אם יש לו הרבה מעות אסור להוציא מהם יותר מכפי ההכרח, ע"כ הקדמה שניה

ואחרי אלו ההקדמות יתבאר לנו כמין חמר המאמר שהתחלנו, דצריך להבין במאי דאמר ריב"ק, פעם אחת הייתי מהלך "בדרך" דמאי נ"מ יש בזה באיזה מקום היה הוכוח ביניהם, אמנם הכונה כן הוא, דהנה זה הפרק נקרא הפרק קנין התורה משום דחשיב בו התנא כל המ"ח קניני התורה, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן וכו', כולם קנינים קשים ומרים מאוד לסבול אותם, ע"ז אמר ר' יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך "בדרך" פי' שגם אנכי הייתי מהלך בדרך המבואר במשנה הזאת, סבלתי כל הענויים הקשים, גם הייתי עני מדוכא ופרנסתי היתה בצמצום ובדוחק גדול כדרך כל הלומדים, והכל בכדי שאוכל לזכות לכתרה של תורה, ובאשר שאחד מראשי העיקרים למי שירצה להגיע למעלת התורה, שיגלה למקום תורה, וכעצת התנא, הוי גולה למקום תורה, וצריך להתרחק מישיבת כרכים מקום אשר הסוחרים האדירים ידורו שמה, כי גם אוירא דמקום ההוא מסכן ומאבד את שלימות התמדת התורה, באשר במקומות כאלה יראה תמיד לעיניו את כל תענוגי. האדם אשר נפשו של אדם מחמדתן, וגם יראה איך כמה אנשים ידורו בהיכלי שן ובתי שכיות החמדה, והמה מתענגים על טוב הארץ ומלואה, ועי"ז קשה מאוד להתגבר על יצרו מקצה לקצה, לפרוש מכל תענוגי העולם ולהיות כלוא בבתי כנסיות ובמד"ר, והעין הוא אחד מסרסורי העבירה ולכן באשר התורה צריכה להיות נקנית בהיפוך כל התענוגים מקצה לקצה, כמו שארז"ל עד שאתה מתפלל שיכנסו ד"ת, התפלל שלא יכנסו אכילה ושתיה לתוך מעיך, משו"ה גם מקום התורה צריך ומוכרח להיות נעדר מכל שלימות תענוגי עוה"ז, גם נעדר ממשכן גבירים ועשירים, רק להיפך מקום אשר עניים ודלים ידורו שמה, ואז כאשר יראה בעיניו את אנשי המקום שהמה רצים ועמלים ואינם מקבלים שום שכר עוה"ז בעמלם ויגעים יגיעות רבות ועצומות בכל דבר המפרכת את הגוף, ובכ"ז משתכרים הם אל צרור נקוב רק לחם יבש לאכול, ובגד טלוא ללבושם, אז ישמח בחלקו ויתן עוד תודה לד' על אשר זכהו להיות מיושבי ביהמ"ד, כי המה בקיץ וחורף ובקור וחום ויום ולילה לא ישבותו מעבודתם הקשה, והוא יאכל עכ"פ בעת האכילה, ישן במנוחה בעת השינה, הקור לא יבעתהו, החום לא יזיקהו, ועי"ז יהא עוד שמח בחלקו אשר זכהו ה', וזה רמז התנא במ"ש, הוי "גולה" למקום תורה הוא כמו גלות, באשר במקום הזה לא יראה שום תענוג הנמצא בעולם, והשלמים הגדולים כשרצו לזכות בכתרה של תורה, פרשו לגמרי מן העולם והחביאו עצמם במערות ומדבריות וכמו רשב"י ובנו, והכל מזה הטעם שלא יראו מלחמת החיים בעיניהם, ומסתמא גם התנא הקדוש ריב"ק, קיים בעצמו העצה הזאת, ודירתו היתה במקום תורה, מקום בזוי ושפל, נעדר כל התענוגים, והנה הסוחר הזה כשראה את ריב"ק במצב איום ונורא כזה, שמשחיר עצמו על התורה וממית עצמו עליה, נכמרו רחמיו עליו שתנא אלקי כזה, יחי' חיי צמצום ויסבול דוחק גדול, וידור במקום בזוי כזה, ולכן רצה לתת לו עצה כזאת שעל ידה יהא ביכלתו לנחול שני העולמות ביחד, ויהיה אצלו תורה וגדולה במקום אחד, ולזה אמר לו, הנה כעת לפי מצבך הדל אשר אתה עומד כעת, אין בידך להחזיק עניי ת"ח אחרים, ולכן תבחר להשחיר עצמך על התורה בכדי שתשיג שכר התורה ע"י יגיעתך בעצמך, ובאם בקולי תשמע, "רצונך שתדור במקומנו" שהוא כרך גדול, מקום ישיבת סוחרים גדולים מקום תענוגי העולם וחמודותיו ובתוכו תוכל להתענג כאות נפשך, ואי משום שרצונך להשיג שכר התורה, גם ע"ז יש עצה כי "ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואב"ט", ואעשירך עושר רב ואז תוכל להחזיק כמה וכמה ישיבות ת"ח, ותקבל שכר כת"ח עצמו, ועי"ז תוכל לחיות שני העולמות ביחד, כי גם