מצח אהרן חלק א ה

ישראל בעצמם לא יטענו לפרעה שישלח אותם לגמרי, ובאזהרה גדולה הזהירם שלא ישמע על דל שפתם, ולא יוציאו מפיהם שום דבור, שיהא מורה שלוח חפשי לגמרי, רק המה יטענו לפניו, שאין כוונתם כ"א לילך לזמן שלשת ימים, ומשה ואהרן המה יגלו הסוד אח"כ שכוונת ה' הוא להוציאם לגמרי לחרות עולם, וסבת הקפידא והאזהרה בזה, הוא מחמת שלשה טעמים נכונים ומושכלים כאשר יבואר בדברינו

טעם א'. כי עבדים החוסים בצל ממשלת מלך קשה, המעיק ומציר אותם על כל מדרך כף רגל, העבדים בעצמם אינם יכולים לזעוק חמס ע"ז, ולעשות אגודה אחת להסיר את עול הברזל מעל צוארם, ולצעוק ככרוכיא בפומבי, אנחנו לא נרצה לסבול את עולו הקשה ורצונינו לצאת לחירות, כי זהו מרידה גדולה במלכות וכאשר ישמע דבור כזה מאיש אחד, אז אחת דתו להמיתו כדין מורד במלכות, רק נתיני ממלכה אחרת אשר אינם חוסים בצל העריץ הזה, להם המשפט לצאת לישע אחיהם, ולטעון ולדבר מה שירצו, באשר עליהם לא ימלוך, והמה אינם עבדיו, וכן ממש היה בעת ההיא, עם ישראל בעצמם, אשר היו נכנעים תחת ממשלת פרעה, אם הם בעצמם היו טוענים שלא יוכלו עוד לסבול עולו הקשה, ורצונם לפרקו מעל צוארם ולצאת לחירות, היו נדונים תיכף למיתה כמורדים במלכות, ולא היו רשאין להעמיד עצמם במקום סכנה, לסמוך על הנס שודאי יעמוד ד' לימינם, כי לא לכל אחד ניתן הרשות לסמוך על הנס, ורק למשה בעצמו כאשר היה ירא לילך לפרעה, מחמת שהי' מוכתב למלכות מכבר על דבר הריגת המצרי, אמר לו ה' אל תירא כי אנכי אהיה עמך, ולכן המה בעצמם לא היו יכולים לשאת על דל שפתם מענה כזאת, רק זה בלבד היו יכולים, לבקש רשיון מאת המלך לזמן שלשה ימים ללכת לעבוד את ה', שבזה אין שום חטא נגד חק המדינה, אבל משה ואהרן שהמה לא היו כלל תחת שעבוד פרעה וכמאמר המדרש (שמות רבה) ששבט לוי פנוי היה מעבודה, להם היה המשפט להשתתף בצרת אחיהם ולזעוק חמס על הגזרות הקשות שגזר עליהם ולטעון בפומבי "שלח" את עמי לחרות, או מפני שלמשה בלבד הרשות ניתן גם לעמוד במקום סכנה ולכן רק הוא בלבד היה יכול לטעון שלח, זה טעם האחד!

טעם ב'. הוא קצת כעין פי' האלשיך, כי רצה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים ע"י אותות ומופתים דוקא, למען ידעו ישראל גדולתו ית' ויכלתו הגדולה, בכדי להכינם לקבלת התורה, כמ"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ועיקר המכות לא באו אלא בשביל זה, להשריש בלבותיהן של ישראל יראת ד', וגלוי וידוע לפניו ית', שאלו עשר המכות די בכדי להשריש אמונתו בלבבם, ולא יקשה לנו, נהי דהמכות היו מוכרחים שיהיו, לטובת ישראל, אכן מפני מה נתחייב פרעה לקבל המכות והלא עליהם נגזר מאת ד' שיעבדום ויענו אותם, ופרעה כאשר ענה אותם בעבודת פרך, קיים בזה גזרתו ית', א"כ מאיזה טעם יתחייב מכות כאלו, כי אמנם ידע ה' את זדון לבב פרעה, שמה שישעבד אותם בשעבוד קשה כזה, אין כונתו לקיים בזה גזירת ה', רק מחמת רשעת לבבו הוא עושה ככה, ומחמת זה היה ראוי לעונש, ודבר זה מבואר במה שאנו אומרים בכל יום בפסוד"ז, ותתן אותות ומופתים בפרעה, ולא יקשה לך מאיזה טעם נתחייב פרעה לקבל המכות, והלא גזרת ה' היתה לעבוד אותם, ע"ז מתרץ, כי ידעת כי הזידו עליהם, שעשו זאת רק מרוע לבבם, ולא כוונו כלל לקיים הגזרה, ומשו"ה בדין הגיעו להם המכות, וממילא נתמלא כונתך ג"כ, ותעש לך שם כהיום הזה, כי זה היה עיקר כונת המכות להשריש בקרב לבותיהם אמונתו וידו החזקה

ואתה קורא אהוב, אל תתמה על תירוץ זה, כי עיקר הנהגת עונשי הבורא כך הוא, לשלם לאדם כדי רשעת כוונתו, אף שע"י רשעתו קיים ג"כ גזרת ה', וכמו שנראה ממשפטי תוה"ק שצותה להרוג את הרוצח נפש, וכן מי שהזיק לחבירו בגופו או בממונו לשלם להניזק כדי היזקו, הלא גם שם