מצח אהרן חלק א ד

דרוש א' לשבת הגדול

לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם גו' ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ד' אלוקי העברים גו', ועתה נלכה דרך שלשת ימים ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי ידי והכתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה גו' ונתתי את חן העם בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה גו' (שמות ג')

האלשיך הק' הקשה, למה זה היתה גניבת הדעת הזאת?, לאמר נלכה דרך שלשת ימים, הלא טוב טוב היה לומר האמת, כה אמר ה' שלח את עמי לחפשי, כי אין מעצור לד' להושיעם ביד חוקה ולא בהתנכלות, ועוד אומרו "ולא ביד חזקה" הלא אדרבה ביד חזקה ישלחם אמר ה', ועוד למה אמר מעתה שיתן את חן העם ויקחו עמהם ממצרים כלי כסף וזהב, הי' לו להניח הדבר לשעתו אחר י"ב חודש, כי אז היה עיקר הצווי

והנה בפרשה שביעית, כתוב לאמר: ואחר באו משה ואהרן אל פרעה ויאמרו כה אמר ה' שלח את עמי ויחגו לי במדבר, ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל גו' ויאמרו אלוקי העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים גו' ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו העם ממעשיו לכו לסבלותיכם ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם ע"כ. וע"ז יתפלא כל משכיל, הלא בשלוח ד' את משה ואהרן כתיב, ובאת אתה גו' ואמרתם אליו "נלכה נא", א"כ איך שנו משה ואהרן את הדבר, ואמרו לפרעה בנוסח אחר "שלח את עמי ויחגו לי", שלא כך נצטוו, ורק אח"כ כאשר אמר פרעה מי ה', אז חזרו לדבר בלשון שנצטוו, ומדוע לא אמרו תיכף המאמר הזה? ואנכי מוסיף עוד להקשות, כי בסוף קאפיטל ד' מצינו שנצטווה מרע"ה לאמר "שלח", ועיין בפסוק כ"א, ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה גו' ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכרי ישראל ואמר אליך שלח את בני ויעבדני, ואם נימא שמרע"ה באומרו לפרעה לשון "שלח" סמך על צווי הזה, הלא גם בזה יש שנוי מן הצווי לאמירה, כי הוא נצטווה לאמר: "שלח בני ויעבדני", והוא אמר שלח "ויחגו לי", ובתשובת פרעה, ויאמר אליהם למה משה ואהרן, הלא אליהם הוא מדבר? והול"ל למה תפריעו, ומיותר מלות, משה ואהרן, גם קשה, כי מן הכתוב משמע שפרעה השיב שתי תשובות לשני אנשים, כי נא' שתי פעמים ויאמר, ויאמר מלך מצרים, ואח"כ ויאמר פרעה, ולמי השיב תשובה השניה כן צריך באור שנוי הלשון כמה פעמים, פעם תארו בשם "מלך מצרים", ופעם בשם "פרעה"

ונתחיל לבאר אלו הדקדוקים, הנה מלת "נלכה" משמע "הלוך ארעי", כגון לימים אחדים ולחזור אח"כ, וכמ"ש נלכה נא דרך שלשת ימים, אכן מלת "שלח" משמע שלוח לחפשי לעולם שלא ישובו עוד, וכמ"ש לחפשי ישלחנו תחת עינו, והנה אף שכוונת הקב"ה היתה להוציאם לגמרי לחרות מיד פרעה, שלא ישובו עוד למצרים לעולם, מ"מ הקפיד הקב"ה, שבני