מצח אהרן חלק א מט

בערכם, אכן המבין יבחון ויאמר, שזהב זה טוב מזה, אבל על זהב ועפר לא יוצרך בחינת המבין לומר שזהב טוב מן העפר, כי מי לא ידע זאת, וא"כ הלא התורה שהיא חמדה גנוזה וכולה רוחנית, יקרת ערך מאין כמוה, וכסף וזהב הוא גשם מגושם, ואין להם שום השתוות, האם צריך לזה בחינת המבין לומר שהתורה טוב יותר מזהב וכסף ל ולפמ"ש זה כונתו, כי אף שהיה יכול להשיג שכר תורה ע"י אלפי זהב וכסף שהיה מפזר ללומדי תורה, בכ"ז בחר ביותר לקבל עול התורה בעצם, מחמת שרק זה חבוב הוא בעיני ה', וזה פירוש הכתוב, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, פי' טוב יותר ללמוד התורה בעצם, מהשכר שהיה יכול להשיג ע"י אלפי זהב וכסף שהיה מפזר ללו"ת, ולזה בודאי צריך בחינה ממבין גדול, כמו דוד, שטוב יותר לסבול עול התורה, מלהחזיק לו"ת, כי שניהם רוחניים נעלים, ורב טוב צפון גם למחזיקים, רק המבין הגדול בוחן ברוח קדשו שזה טוב מזה

ומכל זה נלמוד, שדהע"ה מחייב כמה עשירים הגדולים, אשר אף כי המה מאמינים גדולים בשכר ועונש, ויאמינו ג"כ בשכר הגדול של התורה ובכ"ז לא יגזלו מעתותיהם לקבוע אפילו שעה קלה ביום, ללמוד איזה שעור, וגם בשעות הפניות מעבודת מסחרם ילכו לטייל במסבת מרעים, ולהתענג בתענוגי טיול וכדומה, ובאם נשאל אותם, תורה מה תהא עליה ל הלא מאמינים אתם בשכר הגדול שאדם זוכה עבור התורה, וא"כ איך תחליפו אותו בהתענוג הגשמי הכלה, אשר תקבלו בעתותיכם הפניות, ע"ז ישיבו לנו אמרים, כי קביעות עתים לתורה, לא נצרך כ"א לעניי עם אשר אין ידם משגת להחזיק ידי לומדים אחרים, ולכן אם רוצים לזכות לכתרה של תורה, מוכרחים הם לקבוע עתים ללמוד בעצמם, אבל אנחנו עשירי העם שנותנים וחוזרים ונותנים, ונחזיק כמה לו"ת מכספנו, ובצל החכמה בצל הכסף אמר החכם, וא"כ אנו נשיג השכר ע"י החזקתנו הרבה, ומה לנו ללמוד בעצמנו כדרך הזה יורו היתר בעצמם כמה אנשים אף המאמינים, אמנם איך לא יבושו ולא יכלמו מתשובת דהע"ה, שהיה מלך גדול ומה מאוד היה הגון ונאה לפניו לחיות חיי בשרים ותענוג כדרך המלכים, וגם היה ספוק בידו להחזיק כמה ישיבות על חשבונו, ובכ"ז מאס בתענוגי רוזנים וקבל עליו את עול התורה בשקידה עצומה ונוראה מאין כמוה, מחמת שידע שרק זהו עיקר רצונו ית', ובפה מלא טען, טוב לי תורת פיך, יותר מהשכר שאוכל להשיג ע"י אלפי זהב וכסף ללו"ת אחרים, א"כ מכ"ש שאנשים פשוטים לא יוכלו לסמוך על מעט פרוטותם שנותנים להחזקת תורה, רק כל אחד מחויב ג"כ לקבוע בכל יום שעות קבועות לתורה כ"א כפי יכלתו, הן רב, הן מעט, זאת היא ההקדמה הראשונה לדרוש הזה, ושמור אותה

הקדמה שניה, נקדים מ"ש בספר חובת הלבבות והובא דבריו בס' ע"נ פ' שלח, להוכיח שהאדם אין לו שום קנין עצמי במעותיו וברכושו ובכל קניניו, כמו שיש לו קנין עצמי בגופו בשערו וצפרניו, ומה שיש לו אינו שלו, רק הוא בגדר שומר עליהם, והראיה ע"ז, כי הלא נראה בשעה שמכניסין האדם לקבר, מכניסין עמו לקבר שערו וצפרניו, וכן דם המת שנשפך על הקרקע או נבלע בבגדיו, מניחין גם בגדיו עמו בקבר, והכל בכדי שלא ישאר לנו פה שום חלק ממנו, אפילו שערה אפי' צפורן, כי הכל אסור בהנאה, ובאם היה הממון והרכוש ג"כ עצמות האדם, אז היה אסור בהנאה גם הונו ורכושו לאחר מיתה, וגם כספו וזהבו היו צריכים להניח עמו בקבר, וכאשר נראה בעינינו, אשר מכל הונו ורכושו אין מלווין לו בקבר לא כסף ולא זהב, וכספו לא יניחו עמו בקבר, רק אנשים אחרים באים ונוחלים כל הרכוש, בע"כ שהממין לכתחילה אינו שלו, ולא היה לו שום קנין עצמי בהם, רק נעשה שומר על המעות שנמסר לידו לשומרו, וכיון שמת כלתה שמירתו, ולפעמים יניח לבעל אשתו, עיין בחו"ה, כל הרעיון בארוכה, ופ"ד החדוד קצת יש להקשות דלפי הוכחתו, שאינו כ"א