מצח אהרן חלק א מו

להרגיעו ישראל מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד, ויל"ד מה היה העצב והפחד גדול כ"כ בימים ההם עד שהוצרך הקב"ה להרגיעם ע"י הנביא, גם בכל מקום צריך להיות התנחומין מעין הפורעניות, למשל אם אחד מתאבל על בנו יחידו חלילה, לא נוכל לנחמו בזה שיעמוד לו ריוח בפרנסתו סך עצום, וכן להיפך אם אחד יתאונן על אשר מטה ידו ומסחרו ירד אחורנית, לא ננחם אותו בזה שאשתו הרה ותקריב ללדת, וא"כ מסתמא תנחומין שנחמן ירמיה היה ג"כ מעין הדאגה ומה זה? ופירש בדרך זה, דידוע אשר בשעה שביהמ"ק היה קיים, היה שכר הפרנסה וזכות ירידת השפע לעולם תלוי רק במזבח ע"י זכות הקרבנות כמ"ש רז"ל (כתובות ז') למה נקרא שמו מזבח מפני שהוא מזין, וכיון שירידת שפע הפרנסה היה תלוי, בזה, לא היה שום מקום דאגה לכ"א מישראל מאין יקח מקור השפעה לפרנסתו, כי דבר זה היה בנקל לכל אחד לקיים, שבכל ימי השנה היו יכולים לחרוש חרישם ולזרוע זרעם ולעבוד אדמתם, ולאסוף תבואתם, פרי גפנם ותאנתם, רק שלש פעמים בשנה יבואו לראות פני ה', ויביאו עמהם קרבן ראיה וקרבן חגיגה, ובזכות זה היה כאו"א מובטח שלא יחסר לו פרנסה ומזונות כל השנה, א"כ דאגה מנין? אכן משחרב ביהמ"ק שיבב"א, ואין לנו לא כהן ולא מזבח ולא קרבנות, ולא נשאר לנו שיור כ"א התורה הזאת, אשר רק בה תלוי שכר הברכה ופרנסה הטובה, וכפי רוב היגיעה בתורה, כן לעומת זה ישפיע לו ד' ממרום פרנסתו, משו"ה תיכף אחר החורבן היו כל ישראל בדאגה אחת, תקומת העולם מה תהא עליה א כי זה א"א אשר כלם יעסקו רק בלמוד התורה משום דלאו כל מוחא סביל דא, ויש כמה אנשים אשר אין כחם וחילם יפה לאורייתא, ועוד אם כלם יטמינו ידיהם בצלחת, ולא ישלחו ידם במסחר וקנין, רק כותלי ביהמ"ד יחבקו, מי יפרנס אותם ואת ב"ב, ודאגה זו היתה כללית אחר החורבן, וע"ז אמר הקב"ה לירמיה, הלוך להרגיעו ישראל' שלא ידאגו כלל מזה, ותגיד להם אשר בשני פרטים, ייטב להם כעת ביותר בהיות הפרנסה תלוי' בלמוד התוה"ק, א) כי בקרבנות היה חסרון, שלא היה יכול כל א' להקריב קרבן במקום מושבו ומגורו, מפני שרחוק הוא ממשכן ה', והיו מוכרחים לילך דווקא לירושלים, באשר שם היה מקום המקדש, מקום השראת השכינה וקרוב הוא לד' לבקש רחמים מאתו, אבל עתה "מרחוק ה' נראה לי" פי' עתה שהפרנסה תלוי' בזכות התורה, אינכם צריכים להטריח ולבקש מקום קרוב לה', רק כל אחד בביתו ובעירו בכ"מ שהוא, ילמוד ויזכה לפרנסה, ב) הביהמ"ק אמנם היה מקור פרנסה, אכן רק לפי שעה, כי תיכף כשנבנה היה ידוע לכל שאין זה בית עולמים, ושסופו ליחרב, אכן כעת "ואהבת עולם אהבתיך", כי התורה נצחית, ולא תהא מחולפת ולא תהא תורה אחרת, ואינו דומה מי שיתן לחבירו מקור לפרנסה לשנים מספר, למי שיתן לו מחית עולם, ובאלו שני הפרטים הלא טוב לכם עתה שהפרנסה תלוי' בזכות התורה, וגם הדאגה השנית, שא"א לכל העולם לעסוק בתורה, גם מזה אל תדאגו כלל, כי אע"כ משכתיך חסד" ואף שמצד מדה"ד הייתם מוכרחים דווקא לקבל עול התורה, כי לשכר התורה לא יזכה כ"א הלומדה דווקא לפי הדין, אבל לפי שגלוי לפני שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה, לכן משכתיך חסד, כלו' שתפתי גם מדת הרחמים, שמי שאין בכחו ללמוד התורה בעצמו יחזיק ידי אחרים הלומדים, ויחשב לו כאלו בעצמו למד, וגם הוא יזכה לכל היעודים הגדולים הנועדים ללומדי התורה בעצמם

וזהו ג"כ פי' המדרש שהבאנו לעיל, בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד, דקיום העולם הוא רק על התורה, כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וארז"ל (שבת פר"ע.) דשמים וארץ נוגעים בעדותן, ולכתחלה עלה במחשבתו לברוא במדה"ד, שדווקא בלמוד התורה יהא תלוי קיום שמים וארץ, וכיון שראה שאין העולם מתקיים דא"א הוא שכלם ילמדו, שיתף מדה"ר