מצח אהרן חלק א מה

בעצמו, יגע כל ימיו על התורה עד שקנה אותה במ"ח הקנינים המבוארים בפרק זה, שכלם קנינים קשים ומרים מאוד, פת במלח, מים במשורה, על הארץ תישן, במעוט תענוג כו', ויומם לא ינוחו ולילה לא ישבותו, וחיי צער יחיו, גולים מביתם, מעירם ומבניהם, ומצפים לשולחן אחרים אשר עולם חשך בעדם, אבל אותן נדיבי עמנו היקרים המחזיקים ידי לו"ת, אשר כל ימיהם יחיו ב"ה חיי ענג ושלוה, כל אחד שורר בביתו, ובניו כשתילי זתים סביב לשולחנו, היום יהיה להם לאכול ולשתות ולעסוק במסחר, והלילה לשינה ולמנוחה, ורק יקמצו מעיסתם להחזיק גם ידי הלומדים, ויתנו להם בעין יפה, אף שבוודאי גם להם יגיע שכר גדול, כי בלעדי נדבותיהם לא היו יכולים הת"ח ללמוד, אבל מדוע יתנו להם אותו השכר גופו כמו להלמדן בעצמו, וכי נוכל להשוותם בצער המצוה, שישוו ג"כ בשכרה?

אכן מה שנראה בישובן של דברים, דהנה ידוע אשר הקב"ה מנהיג את עולמו בשתי מדות, מדה"ד ומדת הרחמים, וכמ"ש במדרש הובא ברש"י תחלת התורה, בתחלה ברא את העולם במדה"ד כיון שראה שאין העולם מתקיים במדת הדין שיתף מדה"ר למדה"ד, והנה לפי מדה"ד, כיון שקבע הקב"ה ששכר הברכה והפרנסה וכן שכר תחיית המתים, יהיה תלוי בתורה, אי אפשר לזכות לזה השכר, רק דווקא לזה האיש שיגע ועמל בתורה, וכפי אשר ירבה ביגיעתו, כן ירבה לו ה' השכר כנגדו, אבל אותן האנשים אשר בעצמן לא למדו התורה, אף שהרבה החזיקו ללו"ת, לא יהיה להם שום זכות לקבל ברכת שפעת הפרנסה, וכן שכר התחיה, ואף שאם נימא כן, אז רובא דעלמא יוכרחו להיות עניים מרודים, ושום הגנה לא יהיה להם בארץ גלותם, וכן לא יקומו לתחיה, באשר הלומדים המה מעוטא דמעוטא, והרוב א"א להם ללמוד, הן מחמת הכשרונות הטובים אשר יחסר להם, והן מחסר הפרנסה, כי אם כלם ישבו ללמוד, מאין יקחו טרף לביתם, והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, פי' מחמת שהרבה עשו כן, לכן לא עלתה בידם, בכ"ז יקוב הדין את ההר, וכמו שרצה באמת ר"א הנ"ל לומר בתחלה שעמי הארצות אינן חיים, אף שלפי דבריו, רוב העולם לא יעמדו בתחה"מ, יהיה מה שיהיה כיון דשורת הדין מחייבת כן, אשר בלי טל התורה לא יוכלו לחיות, וזהו רק מצד הדין, אכן מצד מדת הרחמים שיש בו, ורחמיו על כל מעשיו, רצה שגם העמי הארצות שא"א להם ללמוד, יזכו ג"כ לכל יעודי שכר התורה, אשר עיקר חיות של האדם הן בעוה"ז והן בעוה"ב תלוי בזה, בעוה"ז אריכות ימים, פרנסה, הגנה, בעוה"ב תחה"מ, וכדומה, מצא תקנה גם להם שיחזיקו ידי לו"ת ויחשב להם ממש כאילו בעצמם למדו, וגם הם יזכו לכל היעודים הגדולים הנועדים ללומדי התורה, אכן זה אינו מצד הדין, רק מצד מדה"ר, והעד הנאמן על דברינו, הוא מ"ש בספרי ע"פ עץ חיים היא למחזיקים בה, עץ חיים ללומדיה לא נאמר, אילו נאמר עץ חיים ללומדיה לא היתה תקומה לעולם ח"ו, לכך נאמר עץ חיים למחזיקים בה, וכן במ"ר פ' קדושים, ארור אשר לא יקים, ארור אשר לא ילמוד לא נאמר אלא ארור אשר לא יקים, אילו נא' ארור אשר לא ילמוד לא היתה תקומה לעולם לכך נאמר ארור אשר לא יקים, הרי להדיא דמחזיקי כז"ת יקבלו השכר רק מצד הרחמים כי אם לאו לא יהיה תקומה לעולם, ואמנם מצד הדין אה"נ דלא יגיע להם שכר למוד ממש, ומה שנוהג במדה זו רק בענין התורה, לשלם להמחזיק כמו להלמדן, אף שאינם דומים בקבלת הצער, ובשאר מצות אינו עושה כן אלא לפום צערא אגרא, הוא משום דבשכר התורה עיקר תקומת העולם בזה ובבא, ואם לא הי' מקבל השכר אלא הלמדן לא היתה תקומה לעולם, משו"ה שתף בזה מדה"ר שגם המחזיק יקבל שכר התורה ממש, משא"כ בשאר מצות שאין כ"כ שכרם גדול כשכר התורה, ועוד שגם כל אדם יוכל לקיימם להכי רק לפום צערא אגרא, כשורת הדין

וכמו כן שמעתי, מפה קדוש מו"ר הגאון נצי"ב זצ"ל ר"מ דוולאזין פירוש נחמד בפסוק (ירמיה ל"א) כה אמר ה' כו' הלוך