מצח אהרן חלק א מד

לא כסף וזהב אלא תורה ומע"ט בלבד ואומר לי הכסף ולי הזהב גו' נאום ד' צבאות. (אבות פרק ששי

) הדקדוקים בזה המאמר רבו, א) מן התשובה שהשיב ר"י בן קיסמא ניכר, שאותו האיש לא בקש ממנו לדור במקומו בלבד, ויעסוק בתורה כמקדם, רק בקשתו היה שיתן לו מעות ואב"ט ומחמת זה ידור במקומו ויפרוש מן התורה, דבאם שלא היה רוצה להפרישו מן התורה, רק שידור במקומו, א"כ מה זה השיב לו ולא עוד אלא שבשעת פטירתו אין מלווין, הלא גם במקום ההוא יוכל ללמוד, ובע"כ שרצה לתת לו עצה שיפרוש מן התורה, וא"כ קשה איך עלה על דעת אותו האיש, להציע לפני התנא האלקי רעיון כזה, והלא אף לאחד מחסידי דורנו, אשר כל ימיו ישב באהל התורה, קשה להציע ענין כזה, אשר לעת זקנותו יפרוש עצמו מלמוד התורה בעבור בצע כסף, וההכרח לומר שדעת הסוחר היה למצוא עצה שיהיה לו שני עולמות ביחד, ומהו העצה? ב) למה האריך בכאן לומר "דוד מלך ישראל" וכי עד עתה לא ידענו, שדוד מלך הוא, ובקצרה הול"ל וכן כתוב בס' תהלים, ג) לאיזה צורך הביא הראי' השניה של "ולא עוד", ד). מה ראיה הוא מהפסוק, לי הכסף וגו', לזה שאינו מלוה לאדם אלא תורה ומע"ט לבד, וכ"ז צריך באור וישוב

ובכדי להבין הוכוח הזה, נקדים שתי הקדמות, הקדמה ראשונה, דוד אמר (תהלים ס"ב) אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ומלבד שהפסוק בכלל מחוסר הבנה, עוד גם קושית המפרשים עצומה, מהו החסד בזה אם תשלם רק כמעשהו? דאם בעה"ב ישכור פועלים ולבסוף ישלם שכרם לפי הקציצה האם זה חסד מיקרי?

אמנם הענין כך הוא, דדבר זה ידוע לכל ומלא הוא בכל המקומות, דהשכר הגדול שקבע הקב"ה ליתן ללומדי התורה, להוגיה ועמליה, זה השכר גופא יתן גם למחזיקי לו"ת, ואיזה מקומות נפרש לדוגמא, הנה בתורה כתיב, אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו' כל הפרשה, ורש"י ז"ל הביא בשם הספרי, דהאי אם בחקותי תלכו, לא מיירי במקיימי מצות התורה, רק הפירוש הוא, שתהיו יגעים בלמוד התורה, וא"כ כל יעודי שכר פרנסה האמורה בפרשת הזאת, לא יגיע רק לאותן האנשים שמקיימין התנאי של אם בחקותי תלכו, והוא מי שלומדין ויגעין בלמוד התורה, ואמנם בש"ס ומדרשים מצינו כמה פעמים שגם מחזיקי לו"ת זוכין לזה השכר של רוב ברכה, וכמ"ש (שבת קי"ט) עשירים שבא"י מפני מה זוכין מפני המעשר, שבבבל מפני מה זוכין בשביל שמכבדין את התורה, והיינו שמחזיקין ידי לו"ת, ועיין לקמן (דרוש שביעי) בארנו פרט זה באריכות, וכן מצינו (כתובות קי"א) אר"א ע"ה אינן חיים שנא' מתים בל יחיו גו', א"ל מקרא אחר אני דורש כי טל ארות טליך וארץ רפאים תפיל במרפה עצמו מד"ת הכתוב מדבר, וכל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וא"כ מבואר דעיקר טל של תחיה הוא רק אור התורה, וכל שאינו משתמש באור הזה לא יוכל לחיות, ובכ"ז אמר אח"כ מצאתי להן תקנה מה"ת שנאמר ואתם הדבקים בד' חיים כולכם גו' דהמהנה ת"ח מנכסיו מעה"כ כאילו מתדבק בשכינה, הרי לפנינו דהשכר שמקבל לומד התורה בעצמו, זה השכר גופא מקבל ג"כ המחזיק לת"ח, ונחשב לו ממש כאילו הוא עצמו למד התורה

והנה לא להרהר אחר מדותיו של הקב"ה באנו חלילה, רק להבין דרכי הנהגתו, דלפי הכלל שכלל לנו בן הא הא (אבות פ"ה) לפום צערא אגרא, דשכר המצות משתלמין רק לפי צער העושה אותם, ואפילו שני בני אדם שעושין מצוה אחת ממש, ג"כ לא ישתוו בקבלת שכרם, דקבלת השכר הוא לפי גודל הצער, וא"כ היאך ישתוה המחזיק, להלמדן בעצמו בקבלת השכר? דלו יהי שמצות המחזיק דומה ממש, למצות הלומד בעצמו, אבל האם נשתוו גם בצערן? הן הלמדן