מצח אהרן חלק א מג

ואיזה עטרה אבדו מקודם, אם עטרת נעשה או עטרת נשמע ז לפי דברינו דלעיל, אפשר לומר עפ"י פשטי הכתובים בחטא העגל, דעטרת נשמע אבדו קודם, דזה לשון הכתובים (פ' תשא) ויאמרו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, ולדברינו הבאור כן הוא, דמתחלה לא עלה על דעתם לפרוק עולו ית', ורק קבלה השניה שקבלו עליהם לשמוע גם למנהיג בו"ד, מזה היו רוצים לחזור, ואף שכבר נוכחו לדעת, כי א"א שד' בעצמו ידבר אליהם, מ"מ גם במנהיג בו"ד בחלה נפשם, ובכן מצאו עצה אחרת לעשות באופן כזה, שהנהגה יהיה בכח אלקי, רוחני, וכמו שהיה באורים ותומים שהשיב דבר לשואליו, וזה היה בכח רוחני נסתר, כן רצו ג"כ לקדש את העגל ועליו תהיה השפעה אלקיית, וממנו ישאלו כל ספקותיהם והוא יורם הדרך ילכו בה: ובחרו בתמונת העגל, שיזכיר עוד זכות יוסף הצדיק, וזה הכוונה במ"ש, עשה לנו "אלהים" פירוש מלה הזאת, מנהיג ומנהל, רק שיהיה בכח אלקי, ובכדי להוכיח שטענתם נכונה, אשר מנהיג בו"ד לא יצלח, הוסיפו לאמר, כי זה משה האיש כלומר מצד שהוא רק איש, ועלול הוא לכמה מקרים וסבות ואיננו נצחי, ולכן "לא ידענו מה היה לו", לא נדע כלנו איה הוא, וסבות כאלה יוכלו להזדמן תמיד, ובזה הוכיחו טענתם, שמנהיג בו"ד לא יצלח, ובקשו מנהיג רוחני שאינו עלול למקרים, והוא יהיה תמידי, ולפי"ז לעת עתה לא חזרו אלא מקבלת "נשמע" בלבד, לכך באו מלאה"ש ופרקו מהם העטרות שזכו בעד נשמע, ואמנם העטרות שזכו בעד "נעשה" הניחו להם, דהא מזה לא חזרו, ואמנם התורה העידה מה היה אח"כ, וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך אשר הוציאך ממצרים, ובזה כפרו לגמרי ופרקו מאתם גם עולו ית', כי כן דרך השטן, היום אומר עשה כך ומחר עשה כך עד שאומר לך עבוד ע"ז, ואף שמתחלה לא חזרו כ"א מקבלת נשמע בלבד, אבל אח"כ החזיקו העגל לאלוה, לא למנהיג בלבד, כמ"ש וישתחוו לו גו', וא"כ חזרו בזה גם מקבלת "נעשה" ג"כ, ולכן באו גם כעת ששים רבוא מלאה"ש לפרוק הכתרים שזכו בעד נעשה, ובאשר היה זה בשתי פעמים זה אחר זה, ממילא הי' בזה מאה ועשרים רבוא מלאה"ש, לכל פעם, ס' רבוא, אבל הקשירה שזה היה בפעם אחת, לא הוצרכו כ"א לששים רבוא, משום דמלאך אחד היה קושר שתי הכתרים ביחד

ואמנם במדרש כתיב, אשר מקבלת נעשה חזרו מקודם ואח"כ מקבלת נשמע, ואנחנו בארנו לפי פשט הכתוב, וסוף סוף גם לדברי המדרש, לא חטאו בפ"א שתי החטאים, וא"כ וודאי שפריקת הכתרים היה ג"כ בשתי פעמים, ולהכי נצרכו ק"ך רבוא מלאה"ש כדברינו, וזמשרש"ל בבאור המאמר ב"ה: דרוש ו' (במעלת התורה ומחזיקיה)

אמר ר' יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום כו' אמר לי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואב"ט ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא כמקום תורה וכן כתוב בס' תהלים ע"י דוד מלך ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ולא עור אלא שבשעת פטירתו של אדם און מלוין לו לאדם