מצח אהרן חלק א מא

עדיין היה תלוי טפה של מרה בתשובותם, כי המה דקדקו לומר, כל אשר דבר "ה'" נעשה, לומר אשר דוקא מה שיאמר להם ה' בעצמו, יקבלו עליהם לעשות, אכן אם יאמר להם ילוד אשה כמותם, לא יאמינו לו, אף שיאמר להם ג"כ בשם ד', כי המה רוצים לשמוע דווקא מפיו ית' בעצמו, וכן מפורש להדיא (במדרש שה"ש) ע"פ ישקני, ר"י פתר קרייא לישראל בשעה שעלו להר סיני, משל למלך שבקש לישא אשה בת טובים שלח שליח אצלה אמרה רצוני לשמוע מפיו כו' כך ישראל היא בת טובים, משה השליח, המלך זה הקב"ה כו' בשעה שאמר הקב"ה הנה אנכי בא אליך גו' אמר משה כך תבעו, ואמנם ע"י תשובה הזאת סתרו כל היסוד, כי כ"ז שלא קבלו עליהם האמונה, להאמין בבשר ודם ג"כ, אם יאמר להם כדברים האלה צוה ה', לא יכלו בשום אופן לקבל התורה, כי מה יעשה האדם אם יפול לו איזה ספק ושאלה בדין, לא יאמין להמורה שיאמר לו, שכך כתוב בתורה, אסור או מותר, באשר זה לא קבל על עצמו, להאמין לילוד אשה, ורק כל ספק וסכסוך שיפול בין דם לדם ובין דין לדין, יבאר ה' בעצמו, היתכן זאת? וזהו אפילו בדור ההוא גופא שעמדו על הר סיני, לא ימלט שלא יפול להם אח"כ ספיקות בהלכה למעשה, ומה גם דורות הבאים אחריו, שהמה בעצמם לא שמעו כלל מפי ה', יוכלו להפטר לגמרי משמרת התורה, כי יאמרו הא אבותיהם בעצמם ג"כ לא נתקשרו להאמין כ"א מה שישמעו מפי ה' בעצמו, ולהאמין לאדם שכך אמר ה' ע"ז לא היה הקשר, והיתכן שבכל דור ודור ידבר ה' בעצמו ל וא"כ על אופן זה וודאי שלא יכלו בשום אופן לקבל התורה, כי לא יתרצו אח"כ לשמוע בקול מורים ומוכיחים, אשר יורום דרך ה', ובע"כ מוכרחים היו ג"כ לקשר עצמם להאמין לאדם, אם יאמר להם שכך כתוב בתוה"ק, וזהו רצון ה', ולכן כאשר השיב משה את דברי העם, שדקדקו לומר, כל אשר דבר, "ה'", לא הספיקה עוד התשובה הזאת, והצורך היה להכריחם עוד עד שיקבלו ג"כ האמונה במשה, ובכל הנביאים והסנהדרין והדיינין שיהיו בכל דור ודור

ובאשר הטעם שרצו דווקא לשמוע מפיו בעצמו היה מחמת שני דברים, א) שלא רצו להאמין לבו"ד, ילוד אשה כמותם, שמה שידבר, הכל הוא בשם ד', כי חשבו זה לדבר הנמנע, שד' ידבר עם בו"ד, טעם ב) כי רצונם היה ג"כ לראות את מלכם, ולשמוע מפיו בעצמו, וכדברי המדרש דלעיל, ולכן בכדי להוציא מלבם טעם הראשון, והוא חסרון האמונה בבו"ד, הוצרך הקב"ה לדבר דברות הראשונות בעצמו, והשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה, ועי"ז ששמעו כל העם, כי פי ה' הוא המדבר מתוך גרונו של משה, הוציא מלבם חסרון האמונה במשה, לחשדו אשר מלבו עושה זאת, וכן עי"ז נתחזקה האמונה במשה וכן בכל הנביאים שיבאו אחריו, שידברו רק מה שד' ישים בפיהם, או מה שכתוב בתוה"ק, וכן מפורש בכתוב, ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן "בעבור ישמע העם בדברי עמך" פי' שבפעם הזאת אתראה בעצמי, ויראו בעיניהם פעם אחת, שמה שאתה מדבר לא מלבך הוא, רק מה שאנכי אשים בפיך, ועי"ז "וגם בך יאמינו לעולם", ולבד אשר בך יאמינו עוד לעולם, באשר ראו זה בעצמם, כי פי המדבר אליך, אלא אפילו בנביאים שבכל הדורות הבאים יאמינו ג"כ, וזה נרמז במלת "וגם" וכמו שפירש"י בשם המדרש, ובכדי לסתור טעם השני, והוא להוציא מלבם החשק והרצון לראות את מלכם, לכן בא הקב"ה בפעם הזאת, בעב וענן בקולות וברקים, ואיים עליהם כל כך עד שפרחה נשמתן וכשארז"ל (שבת פרק ר"ע) אריב"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל, וכיון שראו שדבר מסוכן הוא, לפני האדם שאינו ראוי לזה, לדבר עם ה', לא ירצו עוד שה' ידבר עמהם בעצמו, וכן היה באמת אח"כ, כאשר שמעו את הקולות והברקים, אמרו למשה, דבר אתה עמנו ונשמעה, פי' מה שאתה בעצמך תדבר אלינו, ג"כ "ונשמעה" (בל"א וויר ווערדען בעפאלגען) ואל ידבר עמנו אלקים