מצח אהרן חלק א מ

מכל העמים, וארומם קרנם לטוב יותר מכל האדם אשר ע"פ האדמה, ומסיים "כי לי כל הארץ", דהנה המושל שימשול רק על מדינה אחת, אם הוא יתפאר לאמר לכת אחת מאנשי מדינתו, שבעבור אהבתו להם ייטיב אותם יותר מכל האנשים אשר ימצאון בעולם, וודאי אשר לצחוק יחשב זאת, כי הלא הוא לא ימשול רק על מדינה אחת, ובמדינה אחרת דבריו אינם נשמעים כלל, וא"כ איך יוכל להבטיחם שייטיב להם מכל האנשים שבעולם, דאולי המושל ממדינה אחרת ייטיב לבני מדינתו יותר ממנו, ולא יוכל להבטיחם יותר, כ"א שייטיב להם יותר מלכל אנשי מדינתו, אבל ממ"ה הקב"ה, שהוא מלך על כל הארץ, בכחו להבטיח להטיב למי שירצה יותר מלכל העמים הנמצאים בעולם, וז"ש הטעם מה שאנכי מבטיח אתכם שתהיו לי סגולה מכל העמים, באשר "כי לי כל הארץ" וא"כ אוכל להבטיחכם ע"ז, ומי ימחה בידי, ובנוסח כזה שהוא דרך בחירי ופתוי והסתה, לא היה צריך לאמר כ"א לבית יעקב, שהמה הנשים וההמוניים אבל "ואתם" כלו' הזקנים והחשובים אשר בכם אשר עמהם היה מדבר, משו"ה אמר עליהם בלשון נוכח, "תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" בע"כ מוכרחים אתם להיות לי ממלכת כהנים, שהוא ממלכת שמשים המשמשים לעבודת המקום, וכמ"ש בבאור הרמב"ן, ממלכת כהנים, שמשים, וכמאמר הנביא (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו, ועליכם אני מצוה זה בחיוב ואזהרה שתהיו לי שמשים ומשרתים לעבודתו, ותקבלו על עצמכם עבודת התורה ומצוותיה, "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", פי' בנוסח הזה שאינו מדבר בלשון "אם" רק בצווי ואזהרה גמורה תדבר רק לבני ישראל, הזקנים והנבונים, שהמה גם באופן הזה לא ישימו שמצה באמונתו חלילה, והנה בכ"מ שהיה צריך משה לדבר עם ישראל היה מדבר מקודם עם הזקנים, ואח"כ עם ההמון וכמ"ש רש"י בריש פ' מטות עיי"ש, ולכן גם בכאן נצרך היה לילך תחלה לדבר עם הזקנים, ובאשר יודע היה משה, שהזקנים אשר עמהם ידבר קשות באזהרה, והמה לא ידעו אשר לפני ההמון נצטוה לומר בנוסח אחר, וא"כ כאשר ישמעון הזקנים שעמהם ידבר קשות, בטח ישאלוהו, איך תוכל להגיד לפני ההמון בנוסח הזה, הלא עי"ז ימצאון מקום להטיל דופי באמונתו חלילה, ולזה השכיל משה לספר לפני הזקנים בעת דברו עמהם גם נוסח השני אשר נצטוה לומר בפני ההמון, וזה שספרה תוה"ק, "ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים אשר צוהו ה''' דייק לומר כל הדברים, שגם הנוסח שהוצרך לומר לפני ההמון הגיד ג"כ להזקנים, ובאשר שהנוסח הזה אינו נוגע כלל להזקנים, ולא היה זה בדרך הגדה להם כ"א בדרך ספור, לכן לא נא' וידבר אליהם, כ"א "וישם לפניהם" פי' שספר לפניהם גם נוסח השני, וכמו שאומרים בל"א (ער האט פאר געטראגאן) כי לשון "וידבר אליהם" הוראתו על הדברים שהוא מדבר אליהם בעצמם, אבל מה שיספר לפניהם מה שיגיד לזולתם, ע"ז אינו שייך לומר כ"א "וישם לפניהם" והנה ענין גדול כזה ודאי שתכף היה נשמע בכל המחנה, ולכן שמעו ההמוניים איש מפי איש, כי לפני הזקנים דבר בלשון צווי ואזהרה, ובאשר באמת היה האמונה כ"כ גדולה בעיני ההמון ג"כ שגם המה רצו לקבל התורה בדרך חיוב, ולא היו צריכים לשום הסתה ופתוי, וע"כ ספרה תוה"ק, כי בבוא משה אח"כ לדבר עם העם שהמה הפשוטים בלשון רכה, ויענו "כל העם יחדו" פי' שהעם עם הזקנים אמרו בלשון אחד, לכך נאמר מלת יחדו, "כל אשר דבר ה' נעשה" כלו' אין אנחנו צריכים לשום הסתה, רק אפילו מה שדבר ה' בלשון קשה, ג"כ נעשה, ובזה הראו את גודל אמונתם בד', שאפי' ההמון והנשים שלא הבינו תכלית תוה"ק, וגם שמעו מכמה אומות, שאין בכחם לקיימה, בכ"ז נתרצו גם הם לקבל גזרותיו ית' ולא הטילו שום חשד באמונתו ובטובותיו הגדולים שעשה עמהם, ולומר שרק לטובתו עושה זאת

והנה אף שע"י התשובה הזאת, הראו כל העם לדעת את גודל אמונתם בד', שיאמינו גם בכל גזרותיו שהכל לטובתנו, מ"מ