מצח אהרן חלק א לח

ששהשקפה הראשונה יתראה כאילו המלאכה כבדה מאוד, ומסכנת את עובדיה, אכן באשר הנדיב הזה ידע האמת, כי באמת מלאכה נקיה וקלה היא שיכולה לתת מחיה גדולה לאדם העובדה בחריצות כפים, ולכן היה רצונו כעת, שהאסירים אלו יקבלו על עצמם המלאכה הזאת, לא למענו, כי לא איכפת לו אף אם הפאבריק יהיה בטל, רק בכדי שהאסירים ימצאו מחיתם בריוח, אכן הנדיב חשב עצות בנפשו, באיזה אופן יתנהג עמהם, אם יקרא להם לעבוד העבודה, ולא יזכיר להם כלל הטובה שעשה עמהם, אז וודאי שגם המה לא יתרצו לזה אחרי שכבר כמה וכמה פועלים לא רצו לקבל העבודה הזאת, באשר לפי דעתם אין זה בכח אדם לעשות, ובאם יזכיר לפניהם כל הטובות שעשה עמהם, שהוציאם מעבדות לחירות, ושמחמת זה קנויים המה לו לעבודה, אף שקשה היא מאוד בעיניהם, א"כ מה יאמרו כעת הבריות והלא מעתה יטילו דופי ושמצה בכל צדקותיו אשר עשה עמהם, ומרעי לי' לחזקה שהחזיקוהו עד עתה לאיש צדיק ונדיב ועתה יאמרו, הלא הוכיח סופו על תחלתו, כי כל הטובות שעשה עמהם עד עתה, הכל טובת עצמו דרש בזה, שרצה להטיל עליהם המלאכה הזאת, אשר שום אדם לא רצה לקבלה, ולכן השכיל לעשות באופן הזה, אשר לאנשים הפשוטים חסרי מדע, אשר ימצאון בתוכם, ואנשים כאלו אם אך ימצאו לדעתם פנייה קלה באדם המטיב אותם, יחשדוהו כי כל עמלי לא היה רק בשביל הפנייה, אף שהפסד העמל וההון שפזר לטובתם היה הרבה יותר מן השכר שיקבל בפנייתו, לאנשים כאלו, לא יצווה אותם בדרך צווי ואזהרה שמחויבים לעשות המלאכה, רק יניח הברירה בידם, אם ירצו יקבלו, ואם לאו, יחדלו, ובכ"ז יזכיר להם גם הטובה שעשה עמהם שעי"ז יוכל להסית אותם שאין סכנה במלאכה ורק טובתם דורש הוא בזה, וכה יאמר אליהם, הלא אתם ראיתם את כל העמל שעמלתי עבורכם, אף בעת שלא קבלתי מכם שום הנאה, וא"כ אם עוד תעשו מלאכה שלי, שעי"ז אקבל הנאה מכם, וודאי שאין קץ יהיה לשכרכם, ועי"ז יהא ביכולתו להסית אותם ולפתותם, כי רק טובתם ידרוש בזה והם לא יוכלו לחשדו שרק טובת עצמו הוא דורש בזה, באשר יניח הברירה בידם, וגם כעת אם ירצו יחדלו, ורק מוכרח הוא להזכיר הטובות, כי בלעדי זה ייראו גם הם מלקבל המלאכה, ועי"ז שיזכיר להם את טוב לבבו להם, יוכל לתת בלבם בינה להבין שגם כעת רק טובתם הוא דורש, ואמנם בנוסח כזה לא היה צריך לאמר כ"א לפני ההמונים והפשוטים שבתוכם, אבל לפני אנשים הנבונים והפקחים שבהם, אשר השכל והחשבון נר לרגלם, והמה לא יוכלו לחשדו כי כל ההון העצום והטרחות הרבות שטרח עבורם בכדי להוציאם לחרות, לא היה רק בשביל פנייתו הקטנה, שיעשו עמו מלאכה בפאבריק, באשר שהריוח מפאבריק אין שוה כנגד ההפסד, ולכן אף אם לא ידעון כי המלאכה אשר ירצה ליתן כעת לפניהם, הוא ג"כ לטובתם, ורק יחשבון אשר לטובת עצמו דורש מהם לעשות מלאכתו, בכ"ז לא יתנו דופי בטובותיו שעשה עמהם מקודם, לפני אנשים כאלו יוכל לצוות בדרך אזהרה וצווי ורק להראות להם, כי באיזה חכ יזהירם, לזה יזכיר למו הפעולות שעשה עמהם, ושמחמת זה קנויים המה לו ומאוייבים לקיים צוויו, נמצא דצורך זכירת החסדים הקודמים שהיו לפני שני סוגי האנשים אינם דומין זה לזה בכוונתו, דלפני ההמוניים, אשר להם הוכרח לתת הברירה בידם וא"כ זכירת החסדים, היה סגולה לפתותם עי"ז שיאמינו לו כי טובתם הוא דורש בזה, ולפני המבינים, היה הזכירה מועלת להראותם שעי"ז מחויבים לשמוע בקול אזהרתו

וענין כזה ממש היה אצלנו בעת קבלת התורה, כי אנחנו בני ישראל, היינו משועבדים במצרים תחת יד מלך ואומה קשה, דמינו שפכו כמים, מררו את חיינו בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודת פרך המפרכות את הגוף, עד אשר עלתה שועתנו אל האלקים מן העבודה, ושלח לנו מושיענו, כמה פעולות פעל, וכמה מופתים הראה, עד אשר בידו החזקה הוציאנו לחרות מידי