מצח אהרן חלק א לז

וקבלו לעשות, ממילא מוכרחים הם לשמוע ולדעת מה לעשות, ועיקר הגדלות היה מה שהקדימו "נעשה" כל עוד שלא שמעו ולא ידעו מה לעשות וא"כ מאיזה טעם זכו לכתר גם בעד קבלת "נשמע"?

ובכדי לבוא לבאור המאמר, נקדים מאה"כ בפ' יתרו ודקדוקיהן ובאוריהן, ומשה עלה אל האלקים, ויקרא אליו ד' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל [שנוי, אצל בית יעקב. אמר "תאמר", ואצל בני ישראל אמר "ותגד"] אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי גו' והייתם לי סגולה מכל העמים, לא נזכר בזה שום חיוב וצווי על קבלת התורה, דלשון "אם תשמעו" משמע שהוא רשות ותלוי בבחירתם, אם ירצו, יקבלו, ואז יתן להם שכר, אבל אינם מחויבים לקבל, דכל דבר אשר כוונתו בצווי, לא יבוא בלשון "אם" והכי הו"ל "ועתה שמעו", דאז הוה שפיר משמע שמחויבים לשמוע, או לכה"פ הוה לו לסיים, דאם לא תשמעו, אז יקבלו עונש, דאז הוה נמי משמע שבדרך אזהרה וחיוב הוא, באשר יעניש על המניע מזה, אבל סתם דכתיב בלשון "אם" וגם לא נזכר שום עונש על המניעה, משמע שהוא רק רשות, ובלתי ספק דקבלת התורה לא היה ענין בחירי, ובוודאי היה צווי ה' ע"ז לקבל התורה, כי לי כל הארץ, מה הטעם דלי כל הארץ? ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כבר הקשו המפרשים, דתבת "ואתם מיותר, הלא דבור הקודם הוא ג"כ להם, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל מפני מה לא הזכיר גם בכאן לבית יעקב, כמו שפתח ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה', מלת וישם אינו מדוקדק, הול"ל "וידבר" להם, גם תבת "כל" מיותר "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" הלא לא דבר כ"א אל הזקנים ולא אל העם, ומדוע ענו העם?

באור המקראות הללו, נבארם היטב עפ"י משל לכת אנשים שחטאו חטאה גדולה נגד נמוסי המדינה, ויענשו לעבוד עבודת פרך, וזה יבין כל איש, אשר להוציא לחרות אנשים כאלו, ולבטל פסק דינם, כמעט מן הנמנע הוא, לפי גודל חטאם, והנה נמצא איש אחד נדיב לב, אשר צרותיהם וצרות משפחתם נגעו עד עמקי לבבו, ויומם לא נח ולילה לא שקט וגם לא חס על כספו ומאודו, וזהובים עפו כזבובים מידו על ענין זה, עד שע"י רוב טרחה, הצליח ה' חפצו בידו, לבוא ולהתיצב לפני השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות, ופעל אצלם לבטל פסק דינם ולהוציאם לחירות עולם, האסירים הללו, כאשר יצאו לחירות ע"י מושיעם זה, אשר לא מכיר ומידע הוא להם, לא גואלם ולא קרובם, המה בעצמם, וגם כל מי ששמע גודל חסד הנדיב, השתאו והתפלאו מאוד עליו לאמר הנמצא כזה איש קדוש נדיב לב, אשר לא יחוס על גודל טרחת גופו וגם על רוב ממונו, בכדי להטיב לאחרים, ובוודאי שאיש הלזה היה לשיחה בפי כל, והוחזק בכל העולם לאיש אלקים נדיב לב מאין כמוהו, ובאשר מדרך האדם הטוב, שתהא טובתו בשלימות, והאסירים הללו אף שיצאו לחרות, מ"מ ע"י ישיבתם זמן רב בבית הסוהר נתדלדלו מנכסיהם, וכל העסקים שהיה להם מקודם נאבד מהם, וכעת אין להם במה להחיות נפשם, והנה אצל הנדיב הזה היה פאבריק גדול אשר בנה זה לא כבר, שהיה שם מקום רחב לכמה פועלים למצוא מחיתם בעבודתם שמה, והוא כבר קרא לכמה פועלים לעבוד שם, ולא אחד רצה לקבל עליו העבודה, מפני **(פטריה, בשלמא אנחנו שהיינו במצרים ונשתעבדנו לפרעה, ורק הקב"ה הוציא אותנו משם לחרות, נוכל שפיר לקבלה באונס, ובכ"ז לא נוכל לפטור ע"י טענת אונס באשר מקודם קבלנו טובה גדולה מהקב"ה, וא"כ הוי הכפייה שלאחר כך, כמו תליוהו וזבין דמהני, אבל אתם שלא הייתם במצרים, ולא קבלתם שום טובה מאתו ית' קודם קבלת התורה, וא"כ אם תנתן לכם באונס, יהיה זה אונס גמור, דלא מהני כלל, וכמו תליוהו ויהיב דקיי"ל דלא הוי מתנה, ובלא אונס פשיטא דא"א ליתן לכם התורה, משום דאו לא יהיה התורה נצחיית אצלכם וכנ"ל. וזה מה שרצינו לבאר בזה:)**