מצח אהרן חלק א לה

אשר לפי הנהגת ופעולת השופט יקרא הכסא על שם פעולתו, כגון הפראקוראר שהוא ממונה לחייב את הנאשמים, נקרא כסאו בשם "כסא דין", והממונה להצדיק הקטגוריא נקרא כסאו בשם "כסא רחמים" וכן מושאל שם זה על הנהגת קוב"ה כביכול, בשעה שמצדיק את בריותיו ודן אותם לזכות, אז נקרא בשם "יושב על כסא רחמים", ובשעה שמחייבם חלילה לדין גמור ויעניש אותם כדי רשעתם, אז נקרא "יושב על כסא דין". והנה אצל השרים היושבים ראשונה במלכות, יש לכל אחד שם כסא מיוחד, על שם עיקר הנהגתו ופעולתו, כגון שר הפנים, שר האוצרות, שר המלחמה וכדומה, ואף ששר הפנים מוכרח ג"כ לדעת את מצב החשבונות אשר יעשה באוצר המלך ובלעדי זה לא יוכל להוציא לאור רוב פעולות המיוחדות לפניו, מ"מ באשר עיקר הנהגתו הוא בדברים הפנימיים במדינה, וחשבון מצב האוצרות הוא כטפל לו, משו"ה נקרא כסאו בשם "שר הפנים" ע"ש עיקר פעולתו והנהגתו, והנה כביכול בהנהגת הקב"ה, ישנם ג"כ כמה פעולות מיוחדות שבעבורם מעניש לאדם או נותן שכר, ובמצות גופא יש כמה סוגים, למוד התורה, מצות שבין אדם לחבירו, ולפי"ז אי נימא שהעיקר מה שחשוב ורצוי לפניו ית', הוא למוד התורה, וע"ז הוא עיקר השגחתו שכולם יעסקו רק בלמוד התורה, א"כ היה צריך להיות מכון כסא הכבוד, כלומר עיקר הנהגת והשגחת קוב"ה. רק על שקידת ולמוד התורה, ובאמת העיד הכתוב. "צדק ומשפט מכון כסאך" פי' מכון הכסא ועיקר הנהגתו הוא רק מעשה הצדקה וחסד ומשפט שיעשו בני האדם, וכן גם כל תארי הכבוד שתארוהו כביכול, אשר ע"ז אנו מצווים להתדבק במדותיו, לא תארוהו אלא בשם "רחום וחנון ארך אפים, רב חסד" וכדומה. כל התוארים הוא רק מענין עשיית הטוב והישר, וע"ז מצווים אנו ג"כ להתדבק במדותיו ולעשות כמעשהו, ולא תארוהו בשם "שוקד על התורה", מזה נוכל ללמוד, אשר מה שיחשוב הקב"ה לעיקר הוא רק מצות מעשיות שבין אדם לחבירו לעשות צדקה וחסד, וכמו שאה"כ (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, פי' רק בשביל זה אהבתי לאברהם וכרתי עמו ברית עולם בעבור שידעתי שיצוה את בניו לשמור דרך ה', לעשות צדקה ומשפט, וזה שהשיב הקב"ה למשה, על החשש שתחשוש, פן ישרפוך בהבל שבפיהם, ויטענו המלאכים שהעיקר הוא הלמוד התלוי בפה, "אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה" כי מהו מכון הכסא, רק צדק ומשפט, א"כ רק זהו העיקר שחשוב וחביב בעיני ה', ודבר זה לא יוכלו מלה"ש לקיים כלל אלא אתם שוכני ארץ תוכלו לקיים זאת, וממילא לכם יאתה התורה, ומשו"ה שפיר השיב משה אח"כ **(הג"ה והתשובה הראשונה המוזכרת שם בגמרא, והוא תורה מה כתיב בה, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם, י"ל על דרך החדוד שזה תשובה על השאלה הראשונה ששאלו המלאכים מקודם, מה אנוש כי תזכרנו, ולפי"ד שבארנו בפנים עיקר טענתם היתה, באשר התורה מוכרחת להיות נצחיית אצל המקבלים אותה, ולדעתם חשבו אשר אצל בני אדם לא תוכל להיות נצחיית, ע"ז השיבם משה, כי זה הערעור והחשש עצמו על ראשם יסוב, כי אצלנו תהיה נצחיית, ורק אצל המלאכים לא תוכל להיות נצחיית, דהנה כל המפרשים הקשו על מה שארז"ל (שבת פ"ח) ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית אם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, והקשו דהא כבר נתרצו ועוד אמרו נעשה ונשמע, וא"כ כפייה זו למה, וכתב בספר גור אריה, מובא בהקדמה לס' ש"ש דלא יתכן להיות קבלת התורה ע"י בחירה חפשיית, אם ירצו יקבלו, ואם לא ורצו לא וקבלו, משום דבאופן זה לא היתה נצחיות, כי דבר רצוניי אין זה מוכרח להיות נצחיי, ולכן רצה הקב"ה שהתורה תהיה בהכרח, ודבר הכרחיי יש לו קיום לעולם כדאיתא במדרש דבאונס כתיב לא יוכל לשלחה, אפי' חגרת אפי' מוכה שחין כו' יעו"ש, וא"כ אפי' אם כלל ישראל יחטאו חלילה ויעוותו דרכם ג"כ לא יוציא הקב"ה קדושתו מהם, שלא והיה להם עוד חלק בתוה"ק, כיון שהיתה באונס, ולא יוכל לשלחה, וגם בזה כתבו המפרשים הטעם, מפני מה נזכר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, בדבור ראשון שבעשרת הדברות, כי מחמת שהקב"ה נתן התורה באונס, א"כ מזה יוכל האדם חלילה)** תורה מה כתיב בה: "כבד את אביך" כלום אב יש לכם וכו', והוא כדברינו: