מצח אהרן חלק א לג

כי ה"ד תשובה באותה אשה ובאותו מקום, וע"י שיכבוש יצרו שזה חביב מאוד לפני הקב"ה, עי"ז סר עוונו וחטאתו תכופר, אכן די אם עוונו יכופר, ומדוע יחשב עוד כזכות אמנם הבאור והטעם לזה, דהנה בהקדש מצינו שני מיני קדוש, א) קדושת הגוף דעצמותו של אותו דבר נתקדש, וכמו קדושת הקרבן וכלי שרת, שנית קדושת דמים, שרק קרוש הוא לדמיו, והנה בקדושת דמים קיי"ל דאין מועל אחר מועל, ואם מעל פעם אחד הוציא הכלי לחולין, וצריך לשלם להקדש דמי הכלי שהפסיד, אכן בקדושת הגוף קיי"ל (מעילה כ"ט) דיש מועל אחר מועל בבהמה וכלי שרת ועל כל פעם ופעם שמעל בה צריך לשלם להקדש, והכלי בקדושתה קיימא, וא"כ ניחזי אנן, דבקדושת דמים אף שהמועל ישלם להקדש בעד הכלי, מ"מ לא נוכל לחשוב זאת לטובה ולריוח להקדש במה שמעל, כיון שע"י המעילה יצא הכלי לחולין, וא"כ אף שהמחיר יקבלו, לעומת זה יאבדו הכלי, וזבנת אבדת, אבל בקדושת הגוף אף שלכתחילה וודאי שאסור ליהנות ע"מ לשלם, מ"מ אם אחד עבר ונהנה נוכל לחשוב זאת לטובה ולריוח לפני הקדש, כי הכלי קאי בקדושתה, ועוד יקבלו שכר המחיר לריוח, וכל מה שיוסיף למעול, יהיה יותר ריוח להקדש, כי צריך לשלם בעד כל פעם ופעם שמעל, והכלי תשאר ג"כ אצלם. וכמו כן נדמינו גם אנחנו, דאם קדושתנו שנתקדשנו בקדושת התורה, לא היתה קדושת הגוף רק לעשות עבודתה כמו פועל, ואז היה הדין אצלנו כמו בשאר קדושת דמים, ואם יחטא האדם ע"י איזה תאוה והנאה עצמיית ובזה ימעול בקדושתו לעבור אחת ממצות ה' אלהיו, בשביל הנאתו היה מוציא קדושתו לחולין ולא היה לו עוד חלק בקדושת ישראל שנתקדשנו בשעת מ"ת, ואף אם אח"כ יצום ויבכה ויתחרט על הרע שעשה, שזאת הוא התשלומין בעד החטא, באופן כזה בוודאי לא נוכל לחשוב העוון לזכות, מחמת שהעוון גרם לשלם להקב"ה בצומות וקול וממון, כי אף שע"י דברים אלו יעשה נחת רוח ליוצרו מ"מ סוף סוף הוציא עצמו מקדושת ישראל לחולין, וא"כ איך נוכל לחשוב זאת לזכות כיון שההפסד מרובה על השכר, אבל באמת לפמ"ש שע"י קדימת נעשה לנשמע נשתעבדנו בשעבוד הגוף לעבודת המקום, וממילא שגם קדושתינו הוא קדושת הגוף, כיון דעצמותינו נתקדש לעבודתו, וא"כ אף אם יחטא האדם ויתכוון להוציא עצמו מכלל ישראל, בכ"ז לא פקע מיניה קדושת הישראלי, ומומר יוכיח אף שעובד אלילים במתכוון ועובר על כל התורה, מ"מ עדיין בקדושתו קאי, ואסור לשום אדם להכשילו בדבר אסור, להאכילו נבלות או להלבישו שעטנז וכדומה, רק שעל כל חטא וחטא שיעשה צריך לשלם עבורו ולהתכפר ע"י תשובה, והוא ישאר בקדושתו, וכמאה"כ והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כו' (יחזקאל כ'), וא"כ אף שלכתחילה אסור לאדם לחטוא ע"מ שישוב, מ"מ בדיעבד אם חטא, ואח"כ עשה תשובה, ועל כל חטא וחטא ישלם במיטב חלבו ודמו וכספו, כי יצום ויבכה ויתן לצדקה וגם יכבוש יצרו לפרוש עצמו מן החטא הזה ותשלומין כזה חביב מאוד לפני הקב"ה, כמאמרם ז"ל במס' גיטין, כל סעודה שהנאתך בה משוך ידך הימנה, ומי גרם לו לעשות כל אל התשובות, הלא החטא שעשה מקודם, וגם הוא בעצמו נשאר בקדושתו כבראשונה, א"כ ודאי שעוד לזכות יחשבו החטאים שעשה, באשר המה גרמו לשלם תשובות יקרות כאלה, זהו הטעם במ"ש, מקום שבע"ת עומדין אין צדיק גמור יכול לעמוד, כי הצדיק אין לו כ"א שכר מצותיו שעשה, אבל על ל"ת דלא תגנוב וכדומה אין לו שכר, באשר מעולם לא נכשל בחטא כזה, משא"כ הבע"ת כאשר ישוב ישלם בעד העוונות, וזהו גופא שכר הנוסף לו על הצדיק, מחמת שמקדושתו לא נפקע, ועוד ישלם, ממילא שיש לו שכר וריוח גם בעד העבירות שעשה, וחטאתו תכופר

ואחרי כל הדברים היקרים האלה, נבוא לבאר בעז"ה את הוכוח שהיה למשה עם הקב"ה במאמר שהתחלנו, והוא, דהנה מלה"ש לא ידעו כלל שברצון הש"י ליתן התורה לבו"ד ורק כשעלה משה למרום ושאלוהו למה זה בא הנה, השיבם הקב"ה אשר לקבל התורה בא, וא"כ לא ידעו כלל מאת כל