מצח אהרן חלק א ל

הפועל, שאין הבעה"ב יכול לרדות בו בפרך, אם לא כשהתנה עמו מתחילה לעשות מלאכות כבדות, ולעומת זה יש חסרון אצלו, שאין הבעה"ב מצווה עליו לא לזונו ולא לרפאותו, "ועבד" הוא, מי שישכיר וישעבד גם גופו לאדונו וכיון שגופו נקנה לו, יש חסרון שהאדון יכול להשתמש אתו באיזה עבודות שירצה, אפי' בעבודות היותר קשות, וגם באיזה זמן שירצה, ואפי' בחצות הלילה, עת שכל העולם ינוחו על משכבותם, אם רבו יצוונו לקום לעבודה, מחויב לקום, ולעומת זה יש לו ג"כ מעלה, שהרב מחויב לזונו ולרפאותו ולפרנסו, והנה משום דהיכא דבעה"ב שכר בסתם לפועל, אינו יכול להשתמש עמו יותר ממנהג המדינה, לכן אם אחד רוצה לשכור לו פועל, שיעשה עמו עבודה קשה ביותר, או בזמן שירצה, צריך להתנות מתחלה עס הפועל בפירוש שעל תנאי כך וכך ישכיר אותו, לעבוד עמו כמו שירצה, ובאופן זה צריך להיות, השמיעה קודם לעשייה, כי מקודם צריך הפועל לשמוע את התנאי שמתנה עמו בעה"ב, ואח"כ יאמר "אעשה" כפי התנאי, דאם שכרו בסתם ולא היה "שמיעה" מקודם, לא יוכל הבעה"ב לשנות ממנהג המדינה, וכ"ז בפועל, משא"כ בעבד, אצלו אין צריך להיות "שמיעה" מקודם להודיעו איזה עבודות יעבוד עמו, כי אף אם לא התנה כלל, ג"כ יכול האדון לעבוד עמו כמו שירצה, כיון שגופו קנוי להאדון, א"כ שמיעה זו למה, וזה העיקר, הראו ישראל ג"כ בעת קבלת התורה, אילו היו אומרים "נשמע ונעשה" כלומר שהיו מבקשים להגיד להם, תורה זו מה כתיב בה, ורוצים לשמוע בתחלה, אם יהיה ביכולתם לקבל, ואז יעשו, היו מראים בעצמם, שהגוף אינם משעבדים לעבודת המקום, ואז ממילא היה ג"כ חסרון, שהקדושה אשר קדשנו ית' במ"ת, לא היה ג"כ קדושת הגוף שדבר זה נוגע לכמה עקרים נשגבים כמו שנכתוב הלאה, לכן השכילו לאמר, כל אשר דבר ה' "נעשה ונשמע", כלומר אנחנו משעבדים גופינו למקום ב"ה, והוא יכול לצוות עלינו מה שירצה, הן עבודות קלות, או חמורות, ומכיון שאנחנו שעבדנו גופינו לעבודתו, א"כ ודאי שאין צורך לשמיעה מה הן הדברים אשר ירצה לצוות אותנו, אחרי שמחויבים אנחנו לעשות כל מה שיגזור, ומחמת המעלה הזאת, זכינו להיות עבדים למקום, ומה שקדשנו ע"י קדושת התורה, הוא קדושת הגוף ממש, זאת היא המעלה הגדולה והיקרה שזכינו לזה עבור הקדמתנו נעשה לנשמע

ונמשך מזה איפוא, אשר חיוב עבודתינו לעבודת המקום, הוא כמו השתעבדות העבד לאדונו, שאין קצבה להמלאכות שמחויב לעשות, הן קלה, הן חמורה, וכן אין זמן מוגבל לפניו, כן אנחנו זרע קודש. אין לנו רשות לומר, מצוה זאת קשה היא, ואין ביכלתנו לעשותה וכן בזמן ובעת הזאת לא נוכל לעשותה, רק הן ביום הן בלילה, בכל עת ובכל שעה, מחויבים אנו לעמוד הכן לעבודת הבוי"ת, ולהקדיש כל גופנו ומאודנו בכדי למלא רצון ה', ואף למסור נפשותינו עבור קיום התורה והמצות, ומחמת זה נטע ה' בתוכנו את גודל קשיות העורף, שנוכל לעמוד בנסיונות גדולות, להפקיר גופינו עבור קיום תוה"ק, וכמה אלפים ורבבות נהרגו על, קדושת שמו ית', ובמקום שיש שמץ חשש העברת דת חלילה, כל הרוחות לא יזיזו אותנו, מה שאין כח זה גדול בשאר אומות, מחמת שאנחנו שהקדמנו נעשה לנשמע, ומסרנו גופנו למקום אנו מצווים ע"ז, ולכן נתן לנו ה' הכח הזה והטביע אותנו בטבע של קשיות ערף, בכדי שנוכל לעמוד בנסיונות, וכמאמרם הבא לטהר מסייעין אותו, וכל מי שאינו מצווה חסר לו הכח הזה

ובזה נבאר כוונת המאמר שם, אמר ר"ל למה נמשלו ישראל לתפוח שנא' כתפוח בעצי היער גו', לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ע"כ, והמאמר סתום וחתום, ולדברנו יבואר, דעל זה דאמר, תפוח פריו קודם לעליו, הקשו שם התוס', דהא חזינן דתפוח גדל כשאר אילנות, ופירשו דתפוח היינו אתרוג, וריח אפך כתפוחים, מתרגמינן כריחא דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו,