מצח אהרן חלק א כט

תחבולות בכדי שיתמלא חפצו, בזה נאמר לשון "בקשה" שהוא גם לשון "חפוש", וכשהשואל אינו עמל כל כך למצוא תחבולות, עד שיתמלא חפצו, זה נקרא לשון שאלה פירוש שהוא רק שואל ורוצה שיעשה כחפצו, אכן אינו מתאמץ בכל כחו ע"ז, ופרשתי בזה יפה הכוונה במגלת אסתר, נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי (מג"א ז') דהודיע בזה צדקת אסתר, אשר חיי הכלל ישראל, היה חשוב בעיניה יותר מחיי עצמה, ולהכי אמרה "נפשי בשאלתי" פי' על נפשי בעצמי לא אחפש עצות, ולא ארבה בבקשות מאת המלך, אכן "ועמי בבקשתי" כי עליהם אבקש מאתך בבקשה גדולה, באשר זהו עיקר חפצי ורצוני, שהם ישארו בחיים, ואמנם לשון "נא" המוסב ג"כ על שאלה ובקשה, אין אנו יודעין פירושה, אם דומה, ללשון "בקשה" או ללשון "שאלה", ולהכי אשמעינן כאן הש"ס, אין נא אלא לשון בקשה, פי' שלשון זה מוסב על המתאמץ בתחבולות שיתמלא חפצו, כי כן הכא נמי, הקב"ה לא הספיק עצמו במה שישאל מהם שיקחו הכסף והזהב, אלא עוד ביקש עצות איך שיתמלא חפצו, להזקנים בעצה זאת, ולע"ר בעצה אחרת וכמ"ש לעיל, וזה נכון: דרוש ד' לשבועות

אמר ריב"ל כשעה שעלה משה למרום כו' אמרו מה"ש לפני הקב"ה חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד דורות כו' אתה מבקש ליתנה לבו"ד, מה אנוש כי תזכרנו כו' א"ל הקב"ה למשה החזר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר ליה אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה שנאמר מאחז פני כסא כו' (שבת פ"ה ע"ב). כל העובר על מאמר הזה ישתומם להבין החידה הסתומה והטמונה במאמר הזה, הוכוח הגדול והתשובות שהיה בזה למשה עם הקב"ה ועם מלה"ש, ומלבד זה אינו מדוקדק כלל לשון "החזר" להן תשובה, דלשון זה נופל רק על דבר שכבר אמרו וצריך לחזור עליו פעם שנית, והכי הו"ל "השב" להן תשובה. גם מלת "תשובה" מיותרת דאם היה אומר, השב להן. ג"כ סגי

ובכדי לבוא אל באור המאמר הנשגב הזה, אשר תוכו רצוף כל המטמונים, השייכים לקבלת התורה, נקדים מ"ש רז"ל (שבת פ"ח) אמר ר' אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן, מי גלה לבני רז זה שמלה"ש משתמשין בו, שנא' ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ע"כ, וכן מצינו עוד לרז"ל שהפליגו לספר היקר והגדולה, שנעשה לישראל עבור שהקדימו נעשה לנשמע, וגם זה צריך טעם להבין איזה נפקותא ויתרון הכשר יש בדבר, במה שהקדימו עשיה לשמיעה, וכי מאי הוה איכפת לן אם היו אומרים מקודם, נשמע, כיון דבסוף היו גם עושים ומקבלים מה ששמעו. אכן באמת עיקר גדול הראו בזה ישראל, במה שהקדימו "עשיה לשמיעה", שמזה יוצא כמה ענפים ופרטים לאופן קיום המצות, וגם למעלת ישראל, וכמו שנבאר

דהנה אצל האנשים העושים מלאכת אחרים ישנם שני סוגים, א) נקרא בשם "פועל" והשני בשם "עבד", ולכל אחד יש מעלה וחסרון על זולתו, "פועל" הוא, שאינו משכיר את גופו לבעה"ב, רק שישכיר עצמו לעשות מלאכה אצלו, ומשו"ה הדין הוא אצלו, דבעה"ב אינו יכול לתת לו מלאכה כבדה יותר מדאי, אם שכרו בסתם, וכן אינו יכול לומר לו, להשכים ולהעריב, רק הכל כמנהג המדינה, כמ"ש במס' (ב"מ ריש פ' הפועלים), וזה רק מטעם שהגוף לא השכיר לבעה"ב, זו היא המעלה שיש אצל