מצח אהרן חלק א כד

אותו צדיק, הכי בלעדי התרעומות, לא היה צריך הקב"ה לקיים ההבטחה שלו

? ואמנם באור כל אלו הדקדוקים כן הוא, דבאמת שם במצרים היו שניהם מתיראים זה מפני זה, המצריים מפני הישראלים, והישראלים מפני המצריים, כי המצריים אחרי רואם את היד החזקה והמכות הנוראות, אשר ישלח ה' עליהם עבור ישראל, לכן היו מתייראים מאוד מהם, והיו רוצים שילכו מהר ממצרים, וכמ"ש ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים", ובוודאי כל מה שהיו מבקשים מהם היו נותנים להם, לא מרצונם הטוב, רק מחמת אונס ויראת המיתה, כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ולעומת זה, הישראלים מפני שהיו נשקעים במ"ט שערי טומאה, ולא היו מאמינים כ"כ ביכולת ה', כמ"ש רז"ל מדרש אבכיר פ' בשלח הללו עובדי ע"ז והללו עוע"ז, משו"ה אף המכות הגדולות והנוראות, עוד לא פעלו בלבותם פעולה שלימה שיאמינו בד' בלב שלם וביכולתו הגדולה, ועוד רפוים היו באמונה הזאת שביכולת ד' להוציאם לחירות מיד מלך ואומה קשה, וגם עוד לנצל את כל כספם וזהבם, אמונה גדולה כזאת לא יכלו להאמין בלב שלם, ורק בקריעת ים סוף נאמר ויאמינו בד'", כי רק הנס הזה גמר לנטוע בלבותם האמונה הטהורה והשלימה, ויכולת ידו הגדולה, אבל עד עתה לא היו מאמינים ביכולת כזה, ולכן מחמת רפיון אמונתם, מתיראין היו מאוד, לילך להתגרות עם המצרים, ולבקש מהם עוד כסף וזהב, כי חששו אולי עי"ז יחזקו המצרים לבבם ולא יניחום כלל לילך מהם, באומרם עוד הם מתגרים בנו לבקש גם את אוצרותינו, וכן ארז"ל להדיא (ברכות ט') כשאמר להם משה בשם ה' שיטלו הכסף והזהב אמרו לו "ולוואי שנצא בעצמנו", הרי כדברנו, שיראים היו לבקש האוצרות, פן עי"ז יחזק לבבם ולא יניחום לילך כלל, ולכן אם הקב"ה היה אומר זאת בדרך בקשה, ולא בצווי גמור, רק שהיה נותן לבנ"י הבחירה בידם, אם ירצו יבקשו, ואם לא ורצו יחדלו, אז וודאי הדבר שלא היו מבקשים מאומה, לא מפני מאסם בכסף וזהב, רק מחמת יראתם ממצרים, פן עי"ז יגרו השנאה ולא יניחום כלל לילך, וממילא לא היתה מתקיימת ההבטחה שהבטיח "ואח"כ יצאו ברכוש גדול", ומש"ה הוצרך הקב"ה לצוות ע"ז ואמר "לא" תלכון ריקם כלו' בל"ת גמורה ובאזהרה נוראה, מצוה אני לכם, שאסורין אתם לילך ריקם מזה, ומוכרחים אתם לילך לבקש הביזה, אף שלא ברצונכם, כי בלעדי זה לא תוכלו לצאת ממצרים, ומעתה היו הישראלים מוכרחים לבקש מהם האוצרות אף שנתיראו מאוד פן עי"ז יחזק לבב המצרים חלילה, מ"מ מה היו יכולים לעשות, והלא בלעדי הביזה וודאי שלא יוכלו לעלות מכאן כמו שצוה להם ה' והוי כמו ספק וודאי, דאם יבקשו, ספק להם פן יחזק לבבם, ואם לא יבקשו, וודאי שלא ילכו, זהו הטעם מה שהוצרך הקב"ה לצוות ע"ז בל"ת, אכן אחרי שהישראלים הלכו לבקש מהם כסף וזהב, המצריים מצד עצמם, ג"כ מוכרחים היו ליתנם להם מחמת היראה, כי גם המצריים נתיראו מאוד מפניהם, וודאי שלא מרצון הטוב נתנו להם אוצרותם וכמ"ש

ובדברינו אלה נבין ג"כ התשובה שהשיב גביהה בן פסיסא לבני מצרים כששאלו מן הישראלים בימי אלכסנדר מוקדון, להשיב להם הכסף וזהב שנטלו מן המצריים, השיב להם שזה הי' מגיע לאבותינו בעד שכר שעבוד עיי"ש (סנהדרין צ"א) דלכאורה מה היה הצורך להשיב, שמגיע להם שכר שעבוד, דמשמע שאם לא היה מגיע לנו שכר שעבוד היינו מחויבים להחזיר הממון, והלא בלאו האי טעמא, לא היו ראוים הישראלים לשום חיוב תשלומין, ואין מקום כלל לטענה ותביעה מהם, כי היו יכולים לפטור מה"ד בטענה, "דמאי חסרתיך" דהא בעת שרדף פרעה אחריהם, לבד פרשיו וחילו שלקח עמו, לקח עמו כל העם, וכמ"ש ואת עמו לקח עמו, ודרשו רז"ל מכילתא פ' בשלח שגם כל עמו לקח עמו שמשכן בדברים, ואסר לעיניהם את רכבו בעצמו, ומי ראה פרעה בעצמו יוצא ואינו יוצא עמו, ואח"כ כאשר נטבעו בי"ס נאמר ששבו המים על כל חיל פרעה, וכולם