מצח אהרן חלק א רא

זחה עליו, אם ישכב על ערש דוי מוכה ומעונה בחליים קשים, יצעק אל ה' ויהפוך לב האבן בקרבו, ואחרי שאין תועלתו גדולה לבני דורו, למה לו מעתה לקבל יסורין ל להכי חזרה והתפללה שיכופו עליונים

ודוגמת רבינו הקדוש, מצינו בדורנו בהבארון ראטהשילד ז"ל, הן הוא היה אחד מן העשירים היותר גדולים לא רק במדינתו כ"א בכל מדינות התבל, ובכ"ז כמה גדלה זהירותו וחסידותו בעבודת ה' עד שהיה כאחד מן החסידים היותר נעלים, וכל פרשת גדולתו ורוב עשרו לא הזיזו אותו מלבטל אפי' לקרות ק"ש בזמנה הראשון, או לבטל שעוריו הקבועים לתורה ועבודה, ולכן אחיי! עוד הפעם הנני צורח הקול מר, אתם היראים והשלמים, המרגישים בהעדר התורה והיראה, איך תוכלון להתאפק מלהוריד כנחל דמעה אל הלקח מאתנו מורנו היותר נעלה אשר היה יכול להועיל גם להעשירים היותר גדולים כי מי הוא זה האיש אשר הביט על כל דרכי היחיד הנפלא הזה, אשר ברוב עשרו לא זז זיז כל שהוא מדרך האמת ולא יקח מוסר מאתו? הן כלימה תכסה פנינו כאשר נתבונן על דורות התנאים בדור רבינו הקדוש אשר מלאה הארץ דעה ואהבת ה', ובכ"ז כמה מלחמות נלחמו התחתונים עם העליונים, כמה תפלות התפללו וכמה דמעות שפכו שלא ילקח מאתם, ומה מאד זעקו מרה בסוף אחרי שנעדר מאתם, אנו עתה החיים בדור עקש, אשר האדם שהריחו ה' רק בריח העושר ורק ידמה לו שיש לו מעט כסף, לבושה נחשב לו לאחוז בדרך הקודש, מה מאוד נחוץ היה לנו איש רם המעלה כמוהו, אשר רק איש מצוין כמוהו, היה לו המעלה האמיתית של "הכנפיים" ללמד לאפרוחים הקטנים, שאין בהם דעה, איך לעוף ברום שמיא, ולעלות בסולם היותר גבוה בעבודת ה', ובכ"ז אתם מחשים, ואין איש שם על לב גודל האבידה, אשר מי יודע אם גם בכמה דורות יהיה לנו תמורתו, ואתם "בת עמי" שאינכם מרגישים בהעדר מלמד להועיל כזה, אתם צריכין לכה"פ לבכות מרה על אבדן "כנפים" הגופניים המגינים על גופנו להציל עניי עמנו מחרפת רעב ויסורים וחליים קשים ומרים כי מי כמוהו פזר נתן לאביונים להצילם מרעב וחליים, בבתי החולים הרבים שהקים מכספו, "כנפים" אשר נלחמו עבורנו עם הצוררים מארצות רומיני' וכדומה שהם רוצים לכלותנו, ואם כי "מספד תמרורים" הספדי מצידי הוא, על שני סוגי אבידות "הכנפים" על מרירות הרוחניי והגופניי, אתם לכה"פ "אבל יחיד עשי לך" הילילו מרה על אבדן מגיננו ומפלטו ומושיענו בכל צרה

ובכדי לסיים בדבר מוסר ודבר טוב גם יחד, אביא בזה מאמרם בכתובות שם, נפיק בת קלא דכל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עוה"ב, ובתוס' שם הקשו הא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ותירצו דכל היכי דאמר מזומן, היינו גם בלא יסורי הגיהנם, ונראה לי הכוונה מאיזה סבה גרם היות באשכבתי' דרבי להנצל מגיהנם, עפמ"ש חז"ל (ברכות ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, נצחו מוטב כו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, הרי דעצה הבדיקה לכבישת היצר, הוא רק זכירת יום המיתה, כי ע"י זכרון זה יחליש כחו לגמרי, ומה מתקו דברי האלשיך שפי' בזה כוונת המקרא מי גבר יחי' ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול (תהלים מ"ט), שזכירת יום המיתה, הוא הצרי היותר מסוגל לגרש כל פתויי היצר המוליכים דרך שאול, וז"ש מי גבר יחיה ולא יראה מות, פי' כל בני אדם החיים, אם לא יראו המות לנגד עיני מחשבותם, ימלט נפשו מיד שאול? כלומר שבל"ס לא ימלטו נפשם מיד שאול אם לא יזכירו יום המיתה, והלמד מזה דהאדם שישים זכרון המיתה נגד עיניו הוא ימלט נפשו מיד שאול ולא יראה פני גיהנם, ולתכלית הזה יעץ לנו שלמה טוב ללכת אל בית אבל גו', באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו

והנה אם כי העצה הזאת נכונה, ומאומת מן המקראות כנ"ל, אכן אינו מאומת מן הנסיון, והנסיון יראנו אשר כמה אנשים העומדים גם בעת יציאת נשמת חבירם, והולכים ללוותו לבית עולמו, ובכ"ז לא נראה שיועיל זה להטיב לבם ומעשיהם, ואמנם הסבה לזה הוא, כי יתלו מיתת חם במקרה