מצח אהרן חלק א ר

"יראת ה' היא אוצרו" היינו דמנמוסי המלכים שיש להם מוזעאום אשר תוכו אצור כל שכיות חמדתם, וכמובן שכל מלך יניח באוצרו הדברים החמודים שאין בנמצא, דאותן הדברים הנמצאים תמיד גם בממלכתו למה לו להניחם למשמרת באוצרו? ולמלך מלכי המלכים הקב"ה, יש ג"כ אוצר להניח בתוכו סגולה יקרה, אכן אחרי שהכל בידיו ית', אין שוה שום דבר להניחו באוצרו ורק יראת ה' שזה אין בידו וכנ"ל, ולכן רק היא אוצרו, ולפי"ז אנו מבינים גודל תשוקת דרי מעלה להשיג צדיק יר"ש להניח נשמתו באוצר ממ"ה, אמנם אכתי אינו מובן, והלא למעלה יש ג"כ צבא מרום הם כל המלאכים ושרפים העומדים לשרת בקדש באימה ויראה, הרבה יותר מבני אדם, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון מפחדו ית', וא"כ למה מבקש דווקא יראת בו"ד להניח באוצרו ולא יראת מלאכי מעלה? וטעמו של דבר פשוט דהיראה של מלאכי השרת אין כ"כ סגולה יקרה, אחרי שאין להם יצה"ר המסיתם לסור מדרך ה', ועוד שהם בעולם העליון ורואים בקדושת ההנהגה העליונה, אין שום גבורה בזה שיראים מאתו ית' ולהכי אין שוה כ"כ "יראתם" להניחו באוצר ממ"ה, משא"כ אדם, שהוא אפר ודם, ומעונו בתחתונים במקום שאין שום מושג מקדושת ההנהגה העליונה, ועל כולם יצרו הרע רודף תמיד אחריו להסירו מדרך האמת, ואם הוא האדם יכבוש יצרו הרע ויהיה יר"ש, זהו אוצר יקר כל חמדה, והנה בבני אדם גופא ג"כ אין להשוותם במעלתם זל"ז, דאדם עני ואביון כשהוא יר"ש אין זה גבורה יתירה כ"כ, אחרי שמוכה הוא בעניות, ולבו נשבר בקרבו, מצבו גורם להיות דבוק בד' וכמ"ש תחנונים ידבר רש, פי' הרש כל דבריו המורגלים בפיו הם רק תחנונים מאתו ית' להטיב מצבו, לא כן אדם עשיר אשר שמן חלקו, ומטבע העשירות להכביד לב האדם ולהסירו מדרך האמת וכמ"ש וישמן ישורון ויבעט, ואם העשירות ג"כ לא העבירתו מרצון ה', זהו גבורה יתרה, ובעשירים עצמם ג"כ מדריגות יש, ולעומת רוב עשרו כן תחשב גבורתו אם עמד בנסיון, והמובחר שבמובחרים הגבור שבגבורים, הוא האיש אשר הגיע למרום פסגת הצלחת העושר, אשר אין בעולם דוגמתו, ומלכים ישכימו לפתחו, אם הוא יכול לכבוש יצרו הרע ולאחוז בדרכי ה', זוהי הסגולה היחידה ויקרה מאוד להניחה באוצר ממ"ה הקב"ה, אשר לא בכל דור יוכלון להשיג אדם כזה שיהא העשיר היותר גדול, והחסיד היותר גדול, שנים תחלופנה דורות יעבורו עד אשר יזדמנו שתי אלו הסגולות יחד באדם אחד, ואחרי ששתי הסגולות הללו נמצאו ברבינו הקדוש הן מי כמוהו עשיר בעשירים ואדיר באדירים? הוא היה העשיר היותר גדול עד שחז"ל אמרו (כתובות) שאהוריירי' היינו שומר בהמותיו הוה עתיר ממלך פרס, ובכ"ז גדל בתורה ועמל בתורה עד שאין למעלה ממנו, ובעשרו הרב לא השתמש בו לצרכי הנאת גופו, עד שזקף עשר אצבעותיו לפני מותו, ואמר שגלוי וידוע לפניו שאפילו באצבע קטנה לא נתנה, מעתה אין להתפלא עוד על המלחמה הגדולה שהיתה בין דרי מעלה ודרי מטה בעבורו, כי עליונים מבקשים אותו, אחרי שבכמה דורות אין דוגמתו חמדה יקרה להניחה באוצר ה', ותחתונים מבקשים אותו, באשר דוקא איש כזה כחו רב להשפיע יראת שמים על בני דורו וממנו יראו וכן יעשו אפילו העשירים היותר גדולים, כי מאדם אחר אף שיהי' חסיד בכל מעשיו לא יקחו העשירים מוסר, אבל מאיש כזה ילמדו כל התועים בינה, והנה אע"ג ששניהם בקשו את רבי בכ"ז אחרי שדרי מעלה לא הוצרכו אליו כ"א להניחו באוצר, ודרי מטה הוצרכו שיהיה מלמד להועיל להם לזכות בני דורו בהרבצת תורה ויר"ש, לכן מן הצדק והיושר התפללה אמתו שמהראוי שיכופו תחתונים, אכן כ"ז היה רק בשעה אשר רבינו לא סבל עוד יסורים גדולים והיה עומד במרום פסגת השלוה והאושר, אשר רק אז יכול להועיל לדורו, משא"כ אח"כ אשר הוכה ביסורים גדולים ולבו חלל בקרבו מרוב צער, אז אין תועלתו גדולה כ"כ לדרי מטה כי העשירים לא ילמדון עוד מוסר מאתו, באשר כן הוא טבע כל איש, אף אם בשלותו דעתו היתה