מצח אהרן חלק א קצט

וכמו שישב בישיבה כן הלך לבי קיסר, והי' מפחד לבוא כן אל המלך, ולהכי הוה נפקי משרתי המלך לאפי' ומשריין לי' הכי, שאל יפול לבבו מזה כי לפי שהוא "רבא דעמי" בתורה "ומדברנא דאומתיה" בהנהגה הקסריית, איש כזה הוא "בוצינא דנהורא" מקור האור אשר יאיר לארץ "בריך מתייך" פי' המקום שמשם באת, היינו הישיבה, כי באדם כזה יבחר גם הקיסר, אחרי שיודע הוא, כי רק איש כזה היושב בישיבה, דבריו נשמעים לעמו, ועמו יוכל הקיסר ליקח דברים במה שנוגע לאחיו בני עמו

ובכן אחיי! הוא הדבר אשר אמרתי, גם מאתי לא נעלם שיש בתוכנו אנשים גדולים וקרובים למלכות, אכן מה נעשה, כי רוב העולם לא יניחום לישא האבוקה באשר לא יסמכו על הנהגתם, ורק איש כזה כהבארון הנפטר אשר היה רבא דעמי' ביראת שמים חסיד בכל דרכיו, והוה אתי ממתיבתא לבי קיסר" מן ביהמ"ד אשר שם קבע עתים לתורה מדי יום ביומו, היה הולך ג"כ לחצרות מלכים לדבר טוב בעד עמו, איש כזה שהכל האמינו בו, כי מאתו לא תצא שום רע חלילה, להזיק שום פרט מעקרי יהדותינו, רק הוא היה יכול להאיר בגדלו ולעשות טוב לעמו, ועתה במותו אבדנו אותו, ומי יתן תמורתו

מעלה השלישית לכנפים, אשר בהם תעוף ברום שמיא, ותלמד את האפרוחים הקטנים ג"כ לעוף, כן מדת היראים ואנשי המעשה שממשיכים את ההמון אחר אמונת ה' כמשאז"ל (ש"ר פט"ו) ויאספו כל זקני ישראל, ואומר ויאמן העם, הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם והטו אותם להאמין בשמו של הקב"ה, ולדעתי זהו כונת המד"ר בפ' ברכה כשהלך יהושע לבקש משה רבו ולא מצאו אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, דהנה לעיל (בדרוש מזכה הרבים) הבאתי פי' המפרשים על הגמרא אטו יראה מילתא זוטרתי, אין לגבי משה מילתא זוטרתי, כי טבע האנושי להביט תמיד על מעשי זולתו, והאדם אשר ימצא תמיד בקרב אנשים צדיקים נקל לפניו להתרגל מעט מעט בעבודת ה', וללמוד מדרכי חביריו, ולהיפך גם איש תמים במעשיו כשהוא בפני עצמו, אם יתערב בגוים בקרב שכנים רעים, ילמוד גם הוא ממעשיהם הרעים ומאומת זה מן הנסיון, וכן ממקרא מפורש, "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" וזהו כונת הש"ס "אין לגבי משה" פי' אותו הדור שהיו סמוכים לגבי משה, וראו גודל חסידותו וענוותנותו, היה יראת שמים מילתא זוטרתי גם לפניהם עיי"ש, והנה כ"ז שמרע"ה היה חי, באמת נקל היה לכל העולם לכונן עצמם בדרך התורה, באשר היה להם ממי ללמוד, אכן "כשבקש יהושע למשה ולא מצאו" היינו אחרי מות משה, אמר "הושיעה ד'" פי' עכשיו מוכרחים אנו רק לעזרת ה', שהוא יושיענו ויסייענו על דבר כבוד שמו יען כי גמר חסיד ועי"ז "כי פסו אמונים מבנ"א" ספה כלתה האמונה הטהורה, אחרי שלא נשאר להם ממי ללמוד דרך התורה, וזהו ג"כ כוונת הכתוב "אבד חסיד מן הארץ" ועי"ז גם "וישר באדם אין" לא נשאר עוד שום אדם שיהא ישר ותמים וכנ"ל

והנה אף כי כל חסיד יוכל להשפיע מהוד קדושתו וחסידותו על בל דורו אכן המורה היותר גדול ביראת ד' הוא דוקא חסיד כזה, אשר מצבו הוא כמצב הבארון הנפטר, והוא, בשים לב אל מאחז"ל (כתובות ק"י) באשכבתי' דרבי גזרו רבנן ואמרי כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב, סלקא אמתיה דרבי לאיגרא ואמרה עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי, ה"ר שיכופו תחתונים לעליונים, כיון דחזאי דקא חליץ תפילין ועייל לביה"כ ומצטער אמרה יה"ר שיכופו עליונים לתחתונים, ולהבין הענין מפני מה גדלה המלחמה כ"כ בין עליונים לתחתונים דוקא על רבי ולא על צדיק אחר וכן על אמתי' דרבי אשר מתחלה התפללה שיכופו תחתונים, ואח"כ ע"י הצער של רבי חזרה והתפללה שיכופו עליונים, נראה, דידוע אשר אצל כל אחד חביב הדבר שאין בידו והדבר שיש בידו אין חביב אצלו כ"כ, ואחרי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (מגילה כ"ה) להכי שום דבר אין שוה למעלה כמעלת יראת שמים, ושמעתי בזה כוונת המקרא