מצח אהרן חלק א כ

רשעים, גם הם שכחו טובותיך, ונתהפכו לנחש, ורצו למוסרך למלכות להריגה, זהו מקור השנאה, כי כן מנהג ב"א, לשנוא בשער מוכיח, ואמנם משה כאשר ראה שהמטה נהפך לנחש, בשביל דבר קל כזה, שלא נהג בו כבוד מעט, ואפי' אם לא הי' עושה לו שום טובה מקדם, ג"כ לא היה צריך להתהפך לנחש המזיק, בשביל סבה קטנה כזו, ומה גם לאיש חסדו המטיב אותו, ולכן "וינס משה מפניו". נתייאש לגמרי ממנו, והיה ירא להתקרב אליו, ולראות אולי אפשר יתהפך מנחש למטה, כמו שנתהפך ממטה לנחש, כי באשר שהוא כפוי טובה כזה, נתיאש ממנו לגמרי, ואין תקנה אחרת כ"א לברוח ממנו, כי אם יקחהו בידו וודאי ישכנו וגם ימית אותו, וע"ז רמז לו הקב"ה, אשר לא כמחשבותיו כן הוא, דאם תנוס מפניו, אז באמת יהיה לנחש, וגם ירדוף אחריך להמיתך, באשר אתה מחזיקו לנחש, לכן יכעוס עליך, רק העצה הוא, דווקא להתקרב אצלו, ולהראות לו שאין אתה מחזיקו לנחש, ואינך ירא ממנו כלל, מחמת שבטוח אתה עליו, שוודאי לא יעשה לך רע, אז גם הוא יחזור למטה כבראשונה, ועוד יאהוב אותך ביותר, כי מי שיכול להתהפך ממטה לנחש, הוא גם יכול להתהפך מנחש למטה, אכן באשר עצה כזאת, הוא נסיון גדול למשה, להתקרב להנחש, אשר נראה לעיני כל כמזיק גדול ונורא ומחמת שאין הקב"ה רוצה להביא האדם לידי נסיון בחנם, משו"ה לא אמר לו כ"א, שלח ידך "ואחז בזנבו", כלומר שלא יקח אותו בחזקה ובדבוק גדול, רק יאחז אותו באחיזה מועטה, וכמעט בנגיעה משהו, דזהו הנ"מ בין לשון "אחיזה", ללשון "ויחזק", "אחיזה", משמע רק באחיזה שהוא קרוב לנגיעה, ולשון "ויחזק" משמע בחזקה, מלשון "חזק", וגם האחיזה הקלה לא תהיה בראש הנחש, אשר שם נקל הוא להנזק, רק "בזנבו" אשר שם אין מסוכן להמיתו כרגע, כי ארס נחש בין שניו הוא עומד, ואז יראה בעיניו הבחינה, אם הנחש הופך פניו ופיו בכעס ורוצה לנשכו, יוכל גם אז להשתמש בתרופה הזאת לנוס מפניו, כי יש עוד שהות לנוס, באשר עדיין אינו דבוק עמו בדביקות גדולה שקשה לפרוש, ובאם לא יראה שום כעס מן הנחש, רק אדרבה גם הוא יראה אותות של חבה, אז יוכל להתקרב יותר ויותר, ואמנם משה מעצמו, אשר בטחונו חזק בד', והאמין באמונה שלמה, כי עצתו נכונה, וודאי שלא ישכנו אם יתקרב אליו, משו"ה, וישלח ידו "ויחזק בו" כלומר לא בנגיעה בעלמא, רק תפס אותו בחזקה, וגם לא בזנבו, רק בו ממש, להראות להקב"ה שיבטח בעצתו, ומה עשה הנחש? "ויהי למטה בכפו" בזה הראה שעוד יוסף להגן עליו כעת מבראשונה, כי הנ"מ בין תאר "יד" לתאר "כף" כן הוא, "יד" משמע כל היד, הכף עם האצבעות ביחד נקרא "יד", "כף" נופל רק על כף היד בלא האצבעות, והנה כל הטובות אשר המטה ישלם לאדונו אשר הטיב עמו, הוא רק כשהאדם אוחז אותו בידו, בקרב אצבעותיו, אז יוכל להשתמש בו כחפצו, יוכל להשען עליו בעת צורכו לזה, גם יוכל להכות בו על קדקוד הכלבים הרוצים להזיקו, משא"כ אם אוחז המטה רק על כף ידו לבד, אז לא יגן עליו מאומה, כי להשתמש עמו לא יוכל אחרי שאינו אוחז אותו בתוך אצבעותיו ובראייה בעלמא מה שהכלבים יביטו על מקל המונח על כף ידו, בזה לא יברחו ממנו, וכן היה גם במטה משה, כי מתחלה לא היה רק מטה "בידו", פי' כשאחזו בידו בקרב אצבעותיו, אז היה יכול לעשות ע"י כל המופתים, ולהלחם ע"י, אכן אח"כ, ויהי למטה "בכפו" פי' אף בעת שלא עשה אתו מאומה, והיה אוחזו על כף ידו, הכל נתייראו מפניו וברחו מפניו, ע"י הראיה בלבד שראו את המטה, והכי איתא במדרש, שכאשר בא משה לפתח פלטין של פרעה שעמדו שם הכפירים הגדולים וינף משה את המטה מיד רצו לנשקו עכ"ל, לא נזכר שהכה אותם במטה, רק הניף אותו להראותו לפני הכפירים, וכאשר ראוהו מיד נתייראו מפניו ורצו לנשקו, הרי דגם המטה הכיר אשר לא טוב עשה במה שנתהפך לנחש, רק שמתחלה עלילה מצא על בזיונו שנהג עמו, ואח"כ קשה היה לפניו לחזור, ורק כאשר משה בקש התקרבותו,