מצח אהרן חלק א יט

אם ימתין עד שחבירו החוטא יפייסהו, אז לא יגיע לעולם למטרת השלום כי החוטא לא יכניע עצמו לפייסו, ורק מיום ליום תתחזק השנאה ביניהם, באשר החוטא יחשוב, שחבירו יחשוב עליו רעה, והעצה הוא רק שהוא בעצמו יזמין עצמו לפני החוטא לבקש קרבתו, ולהראות לו אותות חבה ורצון, ושאינו נוטר בלבבו שום שנאה עליו, ואז גם החוטא יזדרז עצמו מאוד לפייסו, ועוד יוסיף לאהוב אותו יותר מבראשונה, כמו שאנו רואין בתבערת האש, כאשר יוצק עליו מעט מים, אז יתגבר ויתלהב האש ביתר שאת וביתר עז ממוקדה מקדם בלעדי מעט המים, כן הדבר הזה, אם היה קצת התנגדות ביניהם, והיא השנאה הקודמת, אז תתגבר האהבה ביניהם ביתר שאת, ורק העצה היקרה הזאת תוכל להביאם למטרת השלום, וכמו שמצינו (בסוף מסכת יומא) גבי רב דהוה לו מילתא בהדי טבחא (שהטבח הקניט את רב) אזל תריסר ירחי שתא ולא אתא לפייסו, כיון שהגיע מעלי יומא דכפורי ולא אתא, אמר איזיל אנא, ורמז הזה רצה הקב"ה להראות למשה, שלא יחוש להתקרב אצלם, פן יעשו לו כעת ג"כ כאשר עשו לו בפעם הראשון, כי אדרבה במה שיתקרב הוא אצלם, אז יוסיפו לאהוב אותו, ולהיפך אם ינוס מהם ויחשבם. גם עתה להורגי נפשות, אז לא יכרתו עמו ברית שלום לעולם, אף שבלבבם ידעון המרד הגדול שמרדו נגדו, וחטאתם נגדם תמיד, בכ"ז לא יכניעו עצמם לפייסו, ורק אם הוא יתקרב אליהם אז יבואו למטרת השלום האמיתי, באשר בלבם יתחרטו, רק שלא יפעלו להראות אות הכנעה, ורמז הזה הראה לו באות של נחש

דכאשר נתבונן נראה שהאדם יעשה טובה גדולה לעץ הזה, אשר אותו יבחר לקחתו למטה בכפו, כי טרם שלקחו למטה היה העץ הזה ענף מן האילן העומד ביער, ובעודו ביער עלול היה לכמה מקרים רעים, עלול היה שיבוא חוטב עצים ויכרתנו מן האילן, להשליכו בתוך שאר עצים העומדים לשרפה, שאז גם הוא היה נשרף ונאבד מן העולם כרגע, וכן היה עלול לעוד כמה מקרים המכלים ומאבדים אותו מן העולם, כגון רוחות רעות, חזקות המסערים אותו מן העולם וכדומה, אכן כאשר האדם חתכו מן האילן, ליקח אותו למטה משענתו, החליק אותו במעצד למשעי, צבעו בצבע נאה ומהודר, צנף צניף עטרה לראשו, ויחזיק אותו בביתו, עומד בקרן זוית מוצנע ומכוסה, ינצל מכל המקרים, כי כעת הרוח עוד לא יסערהו ממקומו, וגם בטוח הוא, אשר מעתה לא יניחוהו בתנור לשרפה, וא"כ אפוא, אין לשער טובה הגדולה אשר האדם עושה לעץ הזה שיקחנו למטה בידו, אכן גם המטה איננו כפוי טובה למטיב עמו, וישלם לאדונו שכר טוב בעד הטובות שעשה עמו, מדה כנגד מדה, וגם המטה יציל לאדונו מכמה מקרים, אם ילך במקום חלקת הקרח, המטה יגן עליו שלא יחליק, אם הולך אצל היאור על נסר קצר, המטה יצילהו שלא יפול בנהר, אם ילך בין כלבים עזי נפש, רק המטה יגרשם מעל פניו, והנה המטה שהיה ביד משה, לבד שגם הוא עשה עמדו כל הטובות אלו, עוד יתרה עשה עמו, כי מקודם כשהיה עומד בגן, לא נתפרסם בעולם, קדושת ויכולת המטה, ורק ע"י שלקחו מן הגן, ועשה על ידו כל המופתים הנוראים, נתקדש המטה בעיני כל, ושום אדם זולת משה, לא היה יכול לעשות עמו הטובה הזאת, כי שום אדם לא היה יכול לקחתו מן הגן, וכמו שמובא במד"ר, שרק משה לקחהו, ומשו"ה נתן לו את צפורה לאשה, וא"כ אפוא, כמה גדלה ההטבה שעשה משה למטהו. ולכן אמר לו הקב"ה להשליכהו ארצה, וכאשר השליכו ארצה, נתהפך לנחש, שרוצה להמיתו, רמז לו בזה, שגם המטה הזה, אשר עשית טובות גדולות עמו, כ"ז אשר החזקת אותו בידך ונהגת בו כבוד, גם הוא נהג בך כבוד, והכיר טובתך, אכן אם אתה משליכו ארצה, ונהגת בו מנהג בזיון, גם הוא נתהפך לנחש, כן הוא סיבת הדבר אצל ישראל, כ"ז שלא יצאת להוכיח אותם, ונהגת בהם כבוד, גם הם אהבו אותך, אכן כאשר יצאת להוכיח אותם, וקראת אותם