מצח אהרן חלק א קצז

מחמת הטעם שאחז"ל, אין עניות במקום עשירות, והיה עטרת תפארה לאומה הישראלית, אשר בו יתפארו, כי הבית הזה הרים קרן ישראל בעיני אומות אחרות, וכל כך היה ערכו רם ונשא, עד שכמה מלכים אדירים, חשבו להם לכבוד גדול כאשר זכו לשלוח דורון למקדש ישראל, ועתה בחורבנו הוסר המצנפת והורם העטרה, ניטלו קרני ההוד מאומה הישראלית, וחסרון הזה אשר קראתיו בשם "חסרון לאומיי" כי החסרון הזה ירגישו כולם, וכל בית ישראל, בין היראים ובין החפשים, המשכילים וההמון יבכון מרה על אבדן תפארת הלאום, וז"ש הנביא "בת עמי" כלומר לאו דוקא להיראים והשלמים הנני פונה בהספדי זה, אלא לכל איש אשר הוא מעם הישראלי כולכם צריכים אתם לחגור שק ולהתפלש באפר, אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כלומר "מספד" ההספד מצידי יהיה "תמרורים" על שני מיני המרירות, על חסרון הדתי, וחסרון הלאומי גם יחד, אכן אתם בת עמי שאינכם מרגישים בחסרון הדתיי, לכה"פ "אבל יחיד עשי לך", כלומר בכו וקוננו על חסרון האחד, והוא חסרון הלאומיי

אחיי ועמי כדברים האלה ממש אדבר אליכם, אתם היראים והשלמים, המרגישים בהעדר התורה והיראה, עליכם לדעת, כי הבארון הנספד, היה חסיד נפלא, זהיר בכל דרכיו לשמור מצות, חוקים, ומשפטים, מנהגי ישראל, כאחד מן החסידים המפורסמים וכל עין ראהו כן תמהו הפלא ופלא על זהירותו והתלהבותו בעבודתו ית' ושקידתו לשמור קביעת עתיו לתורה בכל יום באופן מבהיל, ועתה אבדנו ס"ת שלימה ומהודרה, אוצר של יראת שמים, ואשר בזמנים אלו מי יודע מתי יהיה לנו תמורתו, ואמנם ביודעי אשר על חסרון הזה לא יתעוררו רבים, כי בעוה"ר לא כל אדם מרגיש בחסרון כזה, ולכן הנני אפוא להשתמש בלשון הנביא, ובקול מר צורח אני, "בת עמי" כל אחד מהעומדים פה אשר רק יתייחס אל האומה הישראלית, אם לא תרגישו בחסרון הראשון, לכה"פ "אבל יחיד עשו לכם" והלא הוא היה מקור העשירות, תפארת ישראל והדרו בין האומות, אשר לפני מלכים התייצב, וא"כ הלא זה מרגישים כולם בחינת הלאום, והורידו דמעה כנחל על בחינה הזאת, אשר עתה במותו ניטל מאתנו קרני ההוד, אשר בו התפארנו

וכאשר נוסיף עוד להתבונן נראה עוד איזה ענפים יוצאים מן השרשים הנ"ל, היינו חסרון הדתי וחסרון הלאומיי, אשר יגדילו סאת עצבוננו ויגוננו, והוא בשים לב אל מ"ש חז"ל (ש"ר פ"ה) למה נמשלו ישראל לעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינם עומדים אלא ע"י הגדולים, והוא דתועלת הכנפים הם בשלשה, א) בהם רוחפת על אפרוחיה, לגדלם ולהחזיקם, להציל אותם מסופה וסערה וקור וחום, ב) בהם לוחמת עם הטורפים הבאים על גוזלותיה כמשארז"ל (ברכות נ"ג) נצלת בכנפיה, מה עשתה היונה התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך, ג) בהם תעוף ברום שמיא ותתן בשמים קנה, ותלמד האפרוחים הקטנים שידעון ג"כ להגביה עוף, והנה פעולת החסיד הנספד אשר לפנינו עם בני דורו, שזה לפעולת היונה באברותיה בג' דברים שהוזכרנו, א) בכנפי צדקותיו המרובות רחף על אחיו בני עמו העניים והנדכאים, להושיט למו עזר בצר, כל קשי יום, כל מר לב, אל מי נס לעזרה אם לא להבארון החסיד ע"ה, אשר לא העלים עיניו מצרת הכלל והפרט, ב) בכנפיו הגדולים, היינו בעשרו הרב, וברצונו הכביר לחם בחזקה עם כל המשטינים והמקטרגים אשר עמדו על אחיו העלובים ואשר ירצו לבלעם חיים, הוא היה חומת ברזל להגן עלינו מפני חמת אויבינו הרבים ובהלקח מאתנו מגיננו זה חסרנו כל אלה, והחסרונות הללו נוגעים "לחסרון הלאומיי"

אחי! התבוננו היטב, הן אם האפרוחים הקטנים הצריכים לאמם יאבדו את אמם בשעה שאין אצלם שום טורף ומזיק, נ"כ עת צרה היא להם, כי בדאגתם ידאגו מי יגן בעדם אם יבוא הטורף, ומי יודיע לבעל השובך, אכן מה גדול שברם בעת שהם רואים שהטורף כבר בא וגם הכה על