מצח אהרן חלק א קצה

היה גם איש פשוט כמו הנפטר הלז ג"כ בלב בריא, תמים עם ה' אלוקיו, זהיר וזריז אפילו במצוה קלה, סר מרע גם על חומרא שבחומרות, משא"כ עתה לא ימצאון אנשים כערכו, שיהיו בלב בריא ושלם כמותו

הנה בפ' עגלה ערופה מצינו שאמרו הזקנים, ידינו לא שפכו את הדם הזה עינינו לא ראו, ואינו מובן מה ענין ההתנצלות בזה, כי על קרבן צריך וודוי ולא התנצלות, אשרי המודה חטאיו, ומודה ועוזב ירוחם כתיב, וא"כ מה ראו הזקנים להתנצל ולומר שלא חטאו, ה' יודע האמת, אכן באמת נ"ל לומר, שוודוי גמור היה דבריהם אלו, ובזה התוודו על חטאתם, דלפעמים יקרה שב"ד אשמים בהריגתו, אף שלא הרגוהו בידים, כי העלימו עיניהם מלפרנסו ומת ברעב, או אם נהרג ע"י רוצחים, אשמים ג"כ בזה שלא השגיחו לבער הרוצחים מקרב עמם שמצווים הם ע"ז מקרא ובערת הרע, וע"י העלמת עיניהם מת או נהרג ולכך התוודו בזה על הקרבן, "ידינו לא שפכו את הדם" פי' הן זה אמת כי ב"ד לא שפכו בידים את דמו, אכן בזה אנו אשמים, אשר "ועינינו לא ראו' לתקן המעוות, ומת או נהרג באשמותינו, וכזה אני אומר, כי אף שלא עשינו בידינו שום רע להנפטר, בכ"ז יודעים אנו אשר עינינו לא ראו להחזיק ולעת זקנותו, ואלמלי החזקנו אותו כראוי, אפשר היה יכול לחיות עוד כמה שנים ולכן עלינו לבקש מחילה מאתו ע"ז, יבולע המות לנצח אכיה"ר, וינוח על משכבו בשלום: דרוש לז. הספד על הבארון ראטהשילד, שאמרתי ביום ב' אדר תרס"א בעיר שאוויל. בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר

, הן הנביא ירמיהו, אשר כל נבואותיו היו של פורעניות, ומרגלא בפומי' תמיד אך לקונן קנים הגה ונהי, ועתה כאשר הוצרך לקונן על חורבן ביהמ"ק, מתיירא היה אולי יחשבו העולם כי הקינה הזאת דומה היא לשארי הקינות שהגיד להם עד עתה, ואשר מרוב ההרגל לא יעשון עוד קינותיו רושם חזק על השומעים, ולכן מצא לנחוץ לפניו לפתוח ההספד על חורבן ביהמ"ק בהקדמה הזאת, "בת עמי" אף כי כבר הורגלתם בהספדי וקינותי, בכ"ז על ההספד הזה אשר אני אומר לכם היום, לבד שחלילה לכם למעט באבילותו, אלא אדרבה עוד צריכים אתם לחגור שק ולהתפלש באפר, באשר כי כאבל הזה עוד לא הי' לכם, "אבל יחיד עשי לך" ואינו דומה האבל אשר יתאבל אדם על מיתת בנו, בעת שנשאר לו עוד בנים ויש לו במה להתנחם, להאבל אשר יתאבל אדם על בנו יחידו, ולא נשאר לו עוד במה להתנחם, וידוע תדעון, אבל יחיד עשי לך מספר תמרורים: כי בית מקדשינו הסגולה היחידה אשר הי' לנו, גם הוא נחרב. וכדברים האלה אגיד לכם אהובי, עדת שומני, אף אם אמנם זה כמה הספדים ספדתי, וכמה קינות קוננתי על גאוני גדולי ישראל, אכן כאבל הזה אשר נקבצנו פה היום להספיד השר החסיד הבארון ראטהשילד, עוד לא הי' לנו, באשר אז הי' לפנינו במה להתנחם, כי ת"ל לא אלמן ישראל מגדולי תורה, ויכולנו למצוא קצת נחם באותן הגדולים החיים אתנו, לא כן עתה תדעון כי אבל יחיד נעשה לנו, על הבן יחיד אשר הי' בכרם ישראל, סגולה יקרה כמוהו, שיהי' תורה ויר"ש וגדולה במקום אחד, שר במעלה ועשר, וגדול בתורה ויר"ש, לא הניח דוגמתו

ומה שאמר "מספד תמרורים" בלשון רבים כונתו להגדיל עוד מצב ההספד, דהנה בשעה שאדם יקבור בנו יחידו, והאב בעצמו עומד במצב טוב בעושר וכבוד, ולא הוצרך