מצח אהרן חלק א קצד

מאוד ביראתו, עד שכל יודעיו התפלאו מאוד על הנהגתו הטובה, איך היה בורח תמיד ממחלוקת, מתרחק מלה"ר, ורכילות, בולם פיו בעת מריבה, ורק בכל שעה שהיה פנוי מעבודתו, היה עובד את ה' במה שביכולתו, כמעט לא סגר את פיו מלהגיד שירות ותשבחות של דהע"ה, ביושבו בביתו, ובלכתו בדרך, ואמרו נתקיים עליו גם סוף המאמר, "ואדם לא זכר האיש ההוא", כי לא היה מכובד כערכו, ולא חלקו לו הכבוד הראוי לו, עד שגם עתה במותו לא ירצו לכבדו כערכו, ובזה נחטא בשתים, א), כי נהיה ככפויי טובה, אם לא נוקיר לאיש המצויין, ב), בזה נשפיל ערך אנשים כאלו היראים האמיתיים, רק שאינם בני תורה, ובאמת ביקש דהע"ה, שכל העוסק בשירות ותשבחות הא נחשב ומקובל כאלו עוסק בנגעים ואהלות

אחי! ידעתי נאמנה כי בקרב לבבכם תתפלאו מה כל החרדה הזה, להספיד לאיש כזה, אשר לא בין הלומדים ה, ובשגם אשר כבר בא בשנים והגיע עתו למות, האם לעולם יחיה ע"ז אשיבכם על שתי השאלות, הנה אה שברוב הפעמים יוקיר האדם את כלי ובגד חדש נגד הישן, והימן אינו נחשב לעומת החדשה, בכ"ז הלא נראה, כי לפעמים ישלם אדם הון רב בעד כלי או מטבע ישינה, ובצל בתי המיזעאום, בתי שכיות החמדה, מכל דברים העתיקים וישנים, אשר ערכם לא יסולה, וכל גדולי המדינה ירוצון אך לראותה, וההבדל בזה הוא, אם גם בפאבריקין הנמצאים כעת יעשון כלי כזה, באותו מראה וקומה ותוארה, ומאותו מאטריאל, וכלי כזה הוא בנמצא לרוב ונקל להשיגה, באופן כזה לא נחשב הישינה למאומה, ואדרבה ע"י זקנותה תרד ערכה ומחירה, משא"כ אם בפאבריקין החדשים וההווים לא ימצא כלי כזה כדמותה וכצלמה, ולכן בכדי שיהיה למשמרת גם עמם הכלים הישנים, משלמים שכר גדול עבורה, וכ"ז שתזקין תעלה מחירה למעלה, ואף אם היא חלושה וקרובה להשבר, משמרים אותה בשמירה מעולה, ואם תאבד או תשרף, אין קץ להפסדה, באשר באבידתה נאבד מאתנו גם תאר כלי מטפוס הישן, וכן אני אומר בזה, אם דור החדש היה מעמיד יהודים נאמנים ואדוקים ביהרותם, שומרי תורה לחוקיה ופרטיה, זהירים בדקדוקי סופרים, ואפי' במנהגי ישראל, כמו דור הישן, ובנקל היה לפנינו להשיג, איש עברי, בלב עברי, ובטפוס עברי, אז לא היה נחשב אצלינו זקן כזה, אבל אחרי שבעוה"ר התורה והיהדות תרד פלאים, ומיקרי המציאות הוא מאין כמוה לראות אדם כזה, אדוק ונאמן בד' ותורתו לכל פרטיו, מה מאוד יקר היה לפנינו לראות תואר מצב הישראלי בדמותו וצלמו, וסגולה נחמדה היה זקן כזה באוצר היהדות, ואוי נא לנו כי אבדנו אותו

ומעתה אחשוב לבטח כי לא תתפלאו עוד על הספד זקן גדול כמותו באשר כל מה שהזקין ביותר, יותר תגדל לפנינו האבידה, וגם לא תוסיפו עוד להתפלא על סופדי בזה בע"ב פשוט לא ימנה בקרב הלומדים, דהנה ידוע לכולנו אשר בדורות האחרונים, עושים כל הפאבריקאנטין סחורה חלושה מאוד, אם כי למראה עינים יבריקו יותר, ויצטיינו במראיתם נגד הסחורה הישינה, אכן בעצם אינם טובים כסחורות אשר היו עושים בימים שעברו, אשר היו בריאים וחזקים, והנה פאבריקאנט אחד התפאר לאדם אחד, אשר אף אם הקול הוא, כי עתה הוא סחורה פשוטה, בכ"ז בא וראה איך סחורתי הוא בלי אונאה, וסחורתי חזקה וטובה מאוד, ושאל הקונה כמה הוא מחיר הארשין, ענהו הפאבריקאנט, עשרה רו"כ, וישחק הקונה כמתפלא, בעד מקח גדול כזה ידעתי גם אני אשר נמצא גם בסחורות החדשות טובות, ואנכי רק זה אמרתי, כי בימים שעברו היה גם סחורה פשוטה אשר מחירה 15 ק"פ הארשין, ג"כ טובה וחזקה, אשר עתה רעד מחיר כזה, לא תצלח הסחורה לגמרי, וכן אנכי אומר, כי בקרב הלומדים הגדולים והמצויינים אין הפלא גדול כ"כ אם ימצא עובר ה' בתמימות, וב"ה גם עתה הם יראים ושלמים ותורתם משמרתם ומחזירם למוטב, רק עיקר הפלא כי בדורות שעברו